אַךְ־בְּכ֞וֹר אֲשֶׁר־יְבֻכַּ֤ר לַֽיהֹוָה֙ בִּבְהֵמָ֔ה לֹֽא־יַקְדִּ֥ישׁ אִ֖ישׁ אֹת֑וֹ אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֔ה לַֽיהֹוָ֖ה הֽוּא׃

בכור בהמה שכבר קדוש לה׳ מלידתו - אין אדם יכול להקדישו, שכן ממילא הוא של ה׳. רש״י מבאר ש״לא יקדיש איש אתו״ פירושו לשם קרבן אחר, לפי שאינו שלו - הבכור כבר שייך לה׳ מעצם היותו בכור. אבן עזרא מבאר ש״יבכר לה׳״ פירושו שהוא לשם ה׳, ומבאר את צורת הפועל. הפסוק קובע שאין להקדיש בכור בהמה טהורה, בין שור בין שה, שכן קדושתו קודמת וחלה עליו מאליה בלידתו. אדם אינו יכול להקדיש דבר שכבר אינו ברשותו ושייך מלכתחילה לה׳. הדין מבליט את ייחודו של הבכור בסולם הקדושות - קדושתו אינה תלויה במעשה הקדשה אלא נובעת מעצם היותו בכור.