וַיִּקְרָא כ״ז · כ׳

וְאִם־לֹ֤א יִגְאַל֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה וְאִם־מָכַ֥ר אֶת־הַשָּׂדֶ֖ה לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל עֽוֹד׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

אם לא יגאל המקדיש את השדה, או שהגזבר מכר את השדה לאיש אחר, לא ייגאל עוד לשוב לבעליו. רש״י מבאר ש״ואם לא יגאל את השדה״ מכוון למקדיש, ו״ואם מכר״ - הגזבר, ״את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד״ - לשוב ביד המקדיש. אבן עזרא מבאר ש״ואם מכר״ פירושו ״או מכר״, ושבעל שדה האחוזה לא יוכל לגאלו מכיוון שמכרו לה׳. הפסוק קובע דין מיוחד בשדה אחוזה שהוקדש: אם הבעלים ויתר על זכות הפדיון והגזבר מכר את השדה לאדם אחר, פוקעת זכות הגאולה של הבעלים לצמיתות. במקרה זה השדה אינו חוזר לבעליו המקורי אלא נכנס למסלול אחר, שיתבאר בפסוק הבא בעניין חזרתו ביובל.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור