וַיִּקְרָא כ״ו · ט״ז

אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם׃

במילים פשוטות

בעקבות ההידרדרות, ה׳ יביא בהלה, מחלות השחפת והקדחת המכלות עיניים ומדיבות נפש, ותזרעו לריק שכן אויביכם יאכלו את יבולכם. רש״י מבאר ש״והפקדתי עליכם״ פירושו וציוויתי עליכם, ומפרש ש״השחפת״ היא חולי המשחף ומכחיש את הבשר, ו״הקדחת״ חולי המחמם ומבעיר את הגוף. אבן עזרא מבאר ש״בהלה״ פירושו שתיבהלו ולא תדעו מה לעשות, ומביא דעה שהשחפת והקדחת הם מחלות בזרע. הפסוק פותח את שלב הפורענות הראשון: מחלות גופניות מתישות מזה, ואובדן פרי העמל לידי האויב מזה - היפוכן הישיר של ברכות הבריאות והשפע.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והפקדתי עליכם. וְצִוִּיתִי עֲלֵיכֶם:

השחפת. חֹלִי שֶׁמְּשַׁחֵף אֶת הַבָּשָׂר, אנפו"ליש בלעז, דּוֹמֶה לְנָפוּחַ שֶׁהוּקַלָּה נְפִיחָתוֹ וּמַרְאִית פָּנָיו זְעוּפָה:

הקדחת. חֹלִי שֶׁמַּקְדִּיחַ אֶת הַגּוּף וּמְחַמְּמוֹ וּמַבְעִירוֹ, כְּמוֹ "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" (דברים ל"ב):

מכלות עינים ומדיבת נפש. הָעֵינַיִם צוֹפוֹת וְכָלוֹת לִרְאוֹת שֶׁיֵּקַל וְיֵרָפֵא, וְסוֹף שֶׁלֹּא יֵרָפֵא, וְיִדְאֲבוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּמוֹתוֹ; כָּל תַּאֲוָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה וְתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה קְרוּיָה כִלְיוֹן עֵינַיִם:

וזרעתם לריק. תִּזְרְעוּ וְלֹא תִצְמַח, וְאִם תִּצְמַח ואכלהו איביכם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַף אֲנָא אֶעְבֶּד דָא לְכוֹן וְאַסְעַר עֲלֵיכוֹן בַּהֶלְתָּא יָת שַׁחֶפְתָּא וְיָת קַדַחְתָּא מְחַשְׁכָן עַיְנִין וּמַפְּחַן נְפָשׁ וְתִזְרְעוּן לְרֵקָנוּן זַרְעֲכוֹן וְיֵיכְלֻנֵהּ בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והפקדתי עליכם. כאדם פקיד על אחר יעשה חפצו בו:

בהלה את השחפת ואת הקדח׳‎. חליים ידועים. וטעם את. עם:

וטעם בהלה. שתבהלו ולא תדעו מה תעשו וי״א כי בהל׳‎ כפתאום ורבים אמרו כי השחפת והקדחת שנים חליים בזרע כמו השדפון והירקון כי כן כתוב בעבור וזרעתם לריק ואין צורך כי פירושו שיבואו להם חליים ואם באו שוללים לכפרים יאכלו הזרע כי אין מי שיצא אליהם לגרשם:

וטעם מכלות עינים. שאלה החליים יחשכו עינים וידאבו הנפש והאל״ף חסר ממלת ומדיבות נפש וכן ממלת שקר מזין וי״א כי העינים מן הגוף בעבור ומדיבו׳‎ נפש ואין צורך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אף אני אעשה זאת לכם מדה כנגד מדה אני אמרתי והיה אם שמוע תשמעו וגו׳‎ לא אשים עליך כי אני ה׳‎ רופאך עכשיו אם לא תשמעו לי אין אני רופאך אלא אפקוד עליכם חליים רעים.

בהלה נגד וישבתם ואין מחריד.

בהלה את השחפת וגו'. בהלה של שחפת ושל קדחת שמכלות עיניים שמצפים לרפואה ואין. ד״‎א את השחפת עם השחפת. פרש״‎י ואיזו זו מכת מותן, יש מפרשים אותו לשון המתנה תוחלת ממושכה ואינה באה וי״‎מ מכת מתניים והיא מכה ראשונה.

ומדיבת נפש כנגד מהיות להם עבדים כלומר הוצאתי אתכם מדאבון העבדות על מנת שתקבלו ושתקיימו מצותי ועכשיו שלא קיימתם אפקוד עליכם דאבון נפש היא מכה שנייה.

וזרעתם לריק זרעכם כנגד והשיג לכם דיש והיא מכה שלישית.

ואכלהו איבכם כנגד ואכלתם, אני אמרתי תאכלו אתם עכשיו יאכלוהו אויביכם והיא מכה רביעית.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אַף אֲנִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, גַּם מִדַּת הָרַחֲמִים תַּסְכִּים עַל הַקְּלָלוֹת עִם מִדַּת הַדִּין.

וְהִפְקַדְתִּי וְגוֹ׳ הַשַּׁחֶפֶת וְגוֹ׳. בָּחַר ה׳ בְּמִין קְלָלוֹת אֵלּוּ כְּנֶגֶד מִדָּתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים, וּלְצַד שֶׁעִקַּר עֲוֹנָם הִיא מְנִיעַת עֵסֶק הַתּוֹרָה מָדַד לָהֶם בַּמִּדָּה עַצְמָהּ, וְהִנֵּה הַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לָאֵשׁ דִּכְתִיב (ירמיה כג:כט) ״הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ״.

וְדַע כִּי הַתּוֹרָה תְּסַגֵּל שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת טוֹבוֹת בְּנֶפֶשׁ אָדָם. הָאַחַת, מִבְּאֶמְצָעוּת עִסְקָהּ לֶהֱיוֹתָהּ אֵשׁ מְצָרֶפֶת הַנֶּפֶשׁ וּמְטַהֶרֶת אוֹתָהּ לְבַל תִּצְטָרֵךְ לָרֶדֶת שְׁאוֹל לְצָרְפָהּ, וְלָזֶה אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֵט בָּהֶם (חגיגה כז.), כִּי אִשָּׁהּ גָּדוֹל מִכֹּחַ אֵשׁ גֵּיהִנֹּם וְאֵין תַּחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּהֶם שׁוֹלֵט אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְלָזֶה גֵּיהִנֹּם צוֹעֵק בְּהָרַע ״אֵין לִי חֵפֶץ בַּצַּדִּיקִים״ וְכוּ׳ (שמות רבה ז:ד) שֶׁהֵם מַתִּישִׁים כֹּחָהּ וּמְכַבִּים אִשָּׁהּ. וְהַמַּעֲלָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁמְּאִירָה הָעֵינַיִם, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי צָרִיךְ אוֹר גָּדוֹל לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֵיהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה, וְהָאָדוֹן בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָנוּ נָתַן לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת אוֹר, דִּכְתִיב (משלי ו:כג) ״וְתוֹרָה אוֹר״, כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ יִגְדַּל כֹּחַ אוֹר עֵינֵינוּ, כִּי כְּפִי גֹּדֶל אוֹר שֶׁבָּעֵינַיִם כְּפִי הַמּוּשָּׂג בְּהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, וּלְכָל שֶׁלֹּא הֵאִירוּ בַּתּוֹרָה יִקְרָא לָהֶם נְבִיא ה׳ (ישעיהו מב:ז) ״וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת״. וְהַמַּעֲלָה הַשְּׁלִישִׁית כִּי דִּבְרֵי תוֹרָה מְשַׂמְּחֵי לֵב, דִּכְתִיב (תהלים יט:ט) ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״, וּכְתִיב (תהלים צז:יא) ״וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״. וּכְנֶגֶד שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת אֵלּוּ אָמַר ה׳ עֹנֶשׁ מְכֻוָּן לְעוֹזְבֵי ה׳, כְּנֶגֶד מַה שֶׁמֵּאֲנוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא אֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה יַפְקִיד ה׳ עֲלֵיהֶם שַׁחֶפֶת וְקַדַּחַת, גַּם הִזְכִּיר בֶּהָלָה שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַמּוּשָּׂג מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁהוּא יִשּׁוּב הַשֵּׂכֶל וְהִתְכּוֹנְנוּת הַדַּעַת, וּכְנֶגֶד מְאוֹר עֵינַיִם אָמַר מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּכְנֶגֶד שִׂמְחַת הַלֵּב אָמַר וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ, וְאָמַר וּזְרַעְתֶּם לָרִיק כְּנֶגֶד הַצְלָחַת הָעוֹלָם הַזֶּה.

גַּם יִרְמוֹז לְהַצְלָחַת עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עוקצין ג:יב) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר עוֹלָמוֹת. וְדָבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁכָּל הַדְּרָגוֹת יִעוּדֵי שְׂכַר הַטּוֹב לַצַּדִּיקִים יֵשׁ כְּנֶגְדָּם עוֹנְשֵׁי הָרְשָׁעִים, כְּאָמְרוֹ (קהלת ז:יד) ״גַּם זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים״. וּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ הַדְרָגוֹת הַשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר יִעוּדֵי הַכְּשֵׁרִים, כְּנֶגְדָּם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר טִנּוּפֵי הַיִּסּוּרִין לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה, וְיִקָּרְאוּ קֶרִי רִיק שֶׁעוֹלֶה בָּהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר, וְהוּא מַאֲמַר וּזְרַעְתֶּם לָרִיק, בִּמְקוֹם ״לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ״ יִהְיֶה לִבְחִינַת הָרַע רִיק, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מִסְפָּר בַּקְּלִפָּה. וְאָמַר לְשׁוֹן זְרִיעָה כִּי יִתְיַחֵס גַּם לְמִפְעָלוֹת לָשׁוֹן זֶה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (הושע י:יב) ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם כִּי הַקְּלִפּוֹת נֶהֱנִים מִמַּעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁהַקְּלִפּוֹת הֵם אוֹיְבֵי אִישׁ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל