צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃

צו את בני ישראל. זוֹ פָרָשַׁת מִצְוַת הַנֵּרוֹת, וּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא עַל סֵדֶר מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְפָרֵשׁ צֹרֶךְ הַמְּנוֹרָה, וְכֵן מַשְׁמָע: וְאַתָּה סוֹפְךָ לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ:

שמן זית זך. שְׁלוֹשָׁה שְׁמָנִים יוֹצְאִים מִן הַזַּיִת, הָרִאשׁוֹן קָרוּי זָךְ, וְהֵן מְפֹרָשִׁין בִּמְנָחוֹת (דף פ"ו) וּבְתֹ"כֹּ:

תמיד. מִלַּיְלָה לְלַיְלָה, כְּמוֹ עוֹלַת תָּמִיד, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם:

פַּקֵד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מְשַׁח זֵיתָא דַכְיָא כָּתִישָׁא לְאַנְהָרָא לְאַדְלָקָא בוֹצִינַיָא תְּדִירָא

וטעם להזכיר פרשת שמן זית זך בעבור שהזכיר אשה כל מועד והוא צריך להזכיר הלחם והמנורה כנגד השלחן:

ויקחו אליך שמן זית זך - פרשה זו נשנית, לפי שהמנורה נוכח השלחן להאיר אל השלחן שעליו לחם הפנים שמפורש כאן, שכל זה מתיקון השלחן והמנורה. השמן להאיר, והפת לערוך.

ויקחו אליך שמן וגו'. אהדריה קרא בשביל על המנורה הטהורה וגו׳‎ לפי שבספר זה שהוא תורת כהנים סדר כל תשמישי המשכן והקרבנות ומילוי ידי הכהנים והפרשות הטמאות שאוסרות לבא למקדש ולאכול בקדשים ובא עתה לפרש סדר המנורה והשלחן ששניהם תלויים זה בזה והקטרת כבר נזכר בפרשת אחרי מות ומן הדין היה להקדים פרשת לחם הפנים לפרשת המנורה שהרי המנורה היתה בכלל לחם הפנים כדכתיב ואת המנורה נוכח השלחן אלא רצה לסמוך פרשת מקלל לפרשת לחם הפנים כמו שפרש״‎י.

להעלת נר תמיד אף בשבת אף בטומאה.

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מָה עִנְיַן מִצְוַת שֶׁמֶן וְהַדְלָקָתוֹ בְּמָקוֹם זֶה, גַּם מִצְוַת מַעֲרֶכֶת הַשֻּׁלְחָן מָה עִנְיָנוֹ לְכָאן, וּמַה גַּם שֶׁכְּבָר נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן בִּמְקוֹמָן בְּמִצְוַת הַמִּשְׁכָּן וּמִצְווֹתָיו. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ מַה שֶׁפֵּרֵשׁ, וְאֵין בִּדְבָרָיו דָּבָר מַסְפִּיק. וְרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב שֶׁכָּלָה הַשֶּׁמֶן וְכוּ׳, וְאֵין רְאָיָה לִדְבָרָיו.

וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁצִּוָּה מִצְוֹת שְׁבִיעִיּוֹת - פֶּסַח שִׁבְעָה יָמִים, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעָה יָמִים, שִׂמְחַת הַמִּינִים שִׁבְעָה יָמִים, גַּם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים יֶשְׁנָם בִּבְחִינַת הַשֶּׁבַע לֶהֱיוֹתָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, לָזֶה סָמַךְ לָזֶה גַּם כֵּן מִצְוַת הַמְּנוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁבַע נֵרוֹת, גַּם הַשֻּׁלְחָן יֶשְׁנוֹ בְּסוֹד שֶׁבַע דִּכְתִיב ״שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת״ וְגוֹ׳ וְהַשֻּׁלְחָן הַסְּדוּרוֹת עָלָיו שֶׁהוּא סוֹד הַמִּתְקַבֵּץ בּוֹ שֵׁשׁ מַעֲלוֹת וְהִיא מַשְׁלֶמֶת שֶׁבַע, וְתִמְצָא שֶׁצִּוָּה גַּם כֵּן בְּפָרָשָׁה זוֹ מִצְוַת הָעֹמֶר שֶׁהוּא שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, גַּם מִצְוַת הַשַּׁבָּת, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁכָּלַל כָּל מִצְוֹת הַשְּׁבִיעִיּוֹת יַחַד לוֹמַר כִּי סוֹדָם וְעִקָּרָם אֶחָד.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן בִּסְמִיכוּת פָּרָשַׁת מְנוֹרָה לְפָרָשַׁת סֻכָּה, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים) בְּפָסוּק ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת״ וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְכִי לְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ, וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת (שבת כב:) שֶׁלֹּא הָיוּ הוֹלְכִים לְאוֹר הַחַמָּה אֶלָּא לְאוֹר הַשְּׁכִינָה, שֶׁהָיוּ רוֹאִים מַה שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּפּוּחַ וְכוּ׳, אֶלָּא עֵדוּת לְבָאֵי עוֹלָם וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְחַכֵּם ה׳ בִּסְמִיכוּת זֶה שֶׁל מִצְוַת הַמְּנוֹרָה לְמִצְוַת סֻכָּה ״כִּי בַסֻּכּוֹת״ וְגוֹ׳, לוֹמַר כִּי יִשְׂרָאֵל לְצַד עַנְנֵי כָבוֹד לֹא הָיָה לָהֶם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וַהֲלִיכָתָם הָיְתָה לְאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, אִם כֵּן מִצְוַת מְנוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת, עֵדוּת לְבָאֵי עוֹלָם וְכוּ׳.