וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־מֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

הפרשה חותמת ״וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל״, כלומר משה מסר את כל דיני המועדים לעם. אבן עזרא מבאר ש״אל בני ישראל״ ולא ״כל בני ישראל״, שכן לא יכול היה לדבר עם כולם, אלא מסר לנציגיהם, וכן דרך הכתוב לומר ״דבר אל בני ישראל״. תרגום אונקלוס מתרגם שמשה דיבר את סדר מועדי ה׳ ולימדם לבני ישראל. כך חותמת התורה את פרשת המועדים בציון קיום הציווי בידי משה. הפסוק מלמד שמשה מילא את תפקידו כמוסר התורה, והעביר את דיני המועדים לעם דרך ראשיהם. בכך נסגר מעגל הפרשה: מן הציווי האלוקי בפתיחה ועד מסירתו בפועל לישראל, כדי שישמרו את המועדים לדורות.