בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃

האזרח. זֶה אֶזְרָח, בישראל - לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים (ספרא):

בִּמְטַלַיָא תֵיתְבוּן שַׁבְעַת יוֹמִין כָּל יַצִיבָא בְּיִשְׂרָאֵל יֵתְבוּן בִּמְטַלַיָא

כל האזרח - אפילו אותן שיש להם בתים, ישבו בסכות.

בסכת תשבו שבעת ימים אין לי אלא ימים לילות מנין הריני דן נאמר כאן תשבו ונאמר להלן באהל מועד תשבו מה תשבו האמור באהל מועד עשה בו הלילות כימים אף תשבו האמור כאן וכו׳‎ וחכמים אומרים נאמר חמשה עשר בחג המצות ונאמר חמשה עשר בחג הסוכות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן. בסכת תשבו שבעת ימים כנגד ענני הכבוד.

כל האזרח בישראל ישבו בסכת לגר אינו צריך להזהיר שהרי אין לו בית אחרת אבל האזרחים והמיושבים בישראל אעפ״‎י שיש להם בתים ופלטרין גדולים ישבו הם בסוכות. חג זה נקבע בזמן אסיפת גרן ויקב פן ירום לבבם על בתיהם שהם מלאים כל טוב ויאמרו ידינו עשתה לנו את כל החיל הזה ומתוך שישבו בסוכה יתנו שבח והודיה למי שנתן להם נחלה ובתים מלאים כל טוב.

כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. נָקַט דַּוְקָא אֶזְרָח שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹשָׁב, לְפִי שֶׁבִּזְמַן אֲסִיפַת הַתְּבוּאָה מִן הַשָּׂדֶה כָּל אֶחָד רוֹצֶה לֵילֵךְ מִן הַשָּׂדֶה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ לֵשֵׁב בּוֹ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע, וְחָשְׁשָׁה הַתּוֹרָה אוּלַי עַל יְדֵי יְשִׁיבַת קֶבַע יָרוּם לְבָבוֹ כִּי מָצְאָה יָדוֹ כַּבִּיר, וְיִשְׁמַן וְיִבְעַט. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כָּל הָאֶזְרָח״, הָרוֹצֶה לִהְיוֹת כְּתוֹשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא כְּגֵר, אֵלָיו צִוָּה ה׳ לָצֵאת מִדִּירַת קֶבַע לְדִירַת אֲרָעִי, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בִּפְחִיתוּת עֶרְכּוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם גֵּר וְלֹא תּוֹשָׁב, כִּמְדַיַּר בִּי דַּיָּרֵי, וְעַל יְדֵי זֶה לֹא יִבְטַח בְּצֵל קוֹרָתוֹ כִּי אִם בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ בְּבָתִּים סְפוּנִין וַחֲשׁוּבִים כִּי אִם בְּהֶקֵּף שִׁבְעָה עֲנָנִים אֲשֶׁר כְּבוֹד ה׳ הָיָה בְּתוֹכָם, וְזֶהוּ ״בְּצֵל שַׁדַּי״ וְלֹא בְּצֵל קוֹרוֹת בָּתֵּיהֶם אֲרָזִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁמְּדַבֵּר בִּסְתָם סֻכּוֹת שֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לוֹמַר ״כִּי בַּסֻּכּוֹת יָשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מַהוּ ״הוֹשַׁבְתִּי״, מַשְׁמַע שֶׁהקב״ה בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ הוֹשִׁיבָם בַּסֻּכּוֹת, וְאֵין זֶה כִּי אִם הֶקֵּף שִׁבְעָה עֲנָנִים אֲשֶׁר פֵּרַשׂ ה׳ עָנָן לְמָסָךְ עֲלֵיהֶם, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל שַׁדַּי יִתְבָּרַךְ.