וַיִּקְרָא כ״ג · י׳

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

במילים פשוטות

התורה מצווה שכאשר יבואו ישראל אל הארץ ויקצרו את קצירה, יביאו את ״עומר ראשית קצירכם״ אל הכהן. רש״י מבאר ש״ראשית קצירכם״ פירושו שתהא זו ראשונה לקציר, כלומר לפני קצירת שאר התבואה, וש״עומר״ הוא עשירית האיפה, שכך היה שמו של מידה זו. אבן עזרא מבאר שהתורה הזכירה ״כי תבואו אל הארץ״ מפני שמצווה זו תלויה בארץ. כך קובעת התורה את מצוות הבאת העומר משעורים חדשים בזמן הקציר. התלות בכניסה לארץ מלמדת שזו מצווה התלויה בקרקע ובחקלאות. הבאת ראשית הקציר אל הכהן מבטאת הכרה שהיבול בא מאת ה׳, ושראשיתו מוקדשת לו לפני שנהנים ממנו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ראשית קצירכם. שֶׁתְּהֵא רִאשׁוֹנָה לַקָּצִיר (ספרא):

עמר. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה כָּךְ הָיְתָה שְׁמָהּ, כְּמוֹ וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר (שמות ט"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי תֵעֲלוּן לְאַרְעָא דִי אֲנָא יָהֵב לְכוֹן וְתַחְצְדוּן יָת חֲצָדַהּ וְתַיְתוּן יָת עוּמְרָא רֵישׁ חֲצָדְכוֹן לְוָת כַּהֲנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם להזכיר כי תבאו אל הארץ. בעבור שישמרו כל השבתות במדבר ופסח בהר סיני כי זו הפרשה סמוכה להקמת המשכן:

וטעם דבר אל בני ישראל. שיתחברו ואחר כן ואמרת אליהם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[והבאתם את עמר לרבות עומר להגשה]

ראשית קצירכם אין דרך ארץ שתאכלו מן החדש עד שתביאו ממנו דורון להקב״‎ה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל