וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת־קׇדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָרִ֖ימוּ לַיהֹוָֽה׃

הכהנים לא יחללו את קודשי בני ישראל, את אשר ירימו לה׳. רש״י מבאר ש״ולא יחללו״ עניינו להאכילם לזרים, כלומר שהכהנים לא יגרמו לחילול הקודשים בכך שיאכילו אותם למי שאינו זכאי. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כפשוטו, שלא יחללו את קודשי בני ישראל אשר יפרישו לה׳. הפסוק מטיל על הכהנים אחריות לשמור על קדושת התרומות והקודשים שהפרישו ישראל, ולא לאפשר את אכילתם בידי זרים. הכהנים, המופקדים על הקודשים, אחראים לכך שלא יגיעו לידי מי שאינו זכאי לאוכלם. בכך מדגישה התורה שחילול הקודשים אינו רק מעשה של האוכל הזר, אלא גם של הכהן המאפשר זאת, ומטילה על הכהנים חובת שמירה על ייעודם הקדוש של המתנות.