וַיִּקְרָא כ״א · ד׳

לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃

במילים פשוטות

לא ייטמא הכהן כבעל בעמו להיחלל בכך. רש״י מבאר שלפי הפשט לא ייטמא הכהן לאשתו הפסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו, ומבאר עוד שלא ייטמא הכהן לקרוביו כשיש להם אחרים הקוברים אותם. אבן עזרא מבאר את הדקדוק שבמילה ״להחלו״, שדגשות הלמ״ד באה להבליע אות, והיא שם הפועל מבניין נפעל. הפסוק מסייג את היתר הטומאה שקדם: הכהן אינו מיטמא במקרים שבהם הטומאה תגרום לו חילול, כגון לאשה האסורה עליו. התורה מבחינה בין הקרובים שאליהם מותר ואף מצווה להיטמא לבין מצבים שבהם הטומאה פוגעת בקדושת הכהן, ומדגישה את הצורך לשמור על מעמדו המקודש של הכהן ולא לחללו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא יטמא בעל בעמיו להחלו. לֹא יִטַּמָּא לְאִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה שֶׁהוּא מְחֻלָּל בָּהּ בְּעוֹדָהּ עִמּוֹ, וְכֵן פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בִּשְׁאֵרוֹ בְּעוֹד שֶׁהוּא בְּתוֹךְ עַמָּיו - שֶׁיֵּשׁ לָהּ קוֹבְרִין, שֶׁאֵינָהּ מֵת מִצְוָה, וּבְאֵיזֶה שְׁאֵר אָמַרְתִּי? בְּאוֹתוֹ שֶׁהוּא לְהֵחַלּוֹ - לְהִתְחַלֵּל הוּא מִכְּהֻנָּתוֹ (עי' ספרא; יבמות צ'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא יִסְתָּאַב רַבָּא בְעַמֵהּ לְאַחֲלוּתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

להחלו. דגשות הלמ״ד להתבלע אחר והוא שם הפעל מבנין נפעל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לא יטמא בעל בעמיו - שום בעל בעם הכהנים לא יטמא לאשתו.

להחלו - שהרי מתחלל מכהונתו (ולפי דברי חכמים, לא מטמא לאשתו פסולה וחללה, אבל מטמא לאשתו כשירה).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא יטמא בעל בעמיו כתרגומו רבא בעמיה וחסר בית כמו בבעל בעמיו. דוגמא שבי אלמנה בית אביך ועוד הרבה פי׳‎ לא יטמא כהן הדיוט בבעל בעמיו, היינו בכהן גדול שבעמיו, אע״‎פ שהתרתי לך לטמא לקרובים לא תטמא לכה״‎ג שאינו קרובך, ד״‎א לא יטמא בעל היינו הכהן בעמיו אפי׳‎ בכהנים חוץ מן הנזכרים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל