וַיִּקְרָא כ׳ · כ״ה

והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין פָּרָה לַחֲמוֹר, שֶׁהֲרֵי מֻבְדָּלִין וְנִכָּרִין הֵם, אֶלָּא בֵּין טְהוֹרָה לְךָ לִטְמֵאָה לְךָ - בֵּין שֶׁנִּשְׁחַט רֻבּוֹ שֶׁל סִימָן לְנִשְׁחַט חֶצְיוֹ, וְכַמָּה בֵּין רֻבּוֹ לְחֶצְיוֹ? מְלֹא שְׂעָרָה (ספרא):

אשר הבדלתי לכם לטמא. לֶאֱסֹר:

וְתַפְרְשׁוּן בֵּין בְּעִירָא דַכְיָא לִמְסָאָבָא וּבֵין עוֹפָא מְסָאָבָא לִדְכֵי וְלָא תְשַׁקְצוּן יָת נַפְשָׁתֵיכוֹן בִּבְעִירָא וּבְעוֹפָא וּבְכֹל דִי תַרְחֵשׁ אַרְעָא דִי אַפְרֵשִׁית לְכוֹן לְסָאָבָא

וטעם הטהרה. העשרה הנזכרים וכל האחרים טמאים:

וטעם העוף הטמא. הנזכר וכל האחרים טהורים:

וטעם לטמא. שתדעו שהוא טמא במחשבה ובדבור וכן תשקצו מן העוף על כן גר תושב לא יאכל טמא בארץ טהורה כי על זה התנאי ידור בתוכנו:

והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה וגו'. גלוי וידוע שהבהמה הטהורה מועטת מבהמה טמאה לפיכך סמך הכתוב ההבדלה אצל הטהורה וכמו כן גלוי וידוע שעופות טמאים מועטים מן הטהורים לפיכך סמך הכתוב ההבדלה אצל העוף הטמא שכן מנהג כשהמועט והמרובה מעורבים זה בזה ובאין להפריש זה מזה מפרישין את המועט מן המרובה כמו ששנינו לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. שלימא סדרא דפרשת קדושים