וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כׇּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃

האיסור ללכת בחוקות הגוי שה׳ משלח מפני ישראל, כי את כל אלה עשו וה׳ קץ בהם. רש״י מבאר ש״ואקץ״ הוא לשון מיאוס, כמו אדם הקץ במזונו, כלומר שה׳ מאס במעשי אותם עמים. אבן עזרא מבאר ש״ואקץ בם״ הוא דרך משל, כמו ״ותקצר נפשו״, ביטוי לגועל ומאיסה. הפסוק מזהיר את ישראל שלא ללכת בדרכי העמים היושבים בארץ, שאותם ה׳ מגרש בשל מעשיהם המושחתים. התורה מדגישה שהעמים נענשים ומגורשים דווקא בעטיין של אותן עבירות שנמנו בפרשה, ולכן על ישראל להיזהר שלא לחזור על מנהגיהם, כדי שלא יאבדו את זכותם לשבת בארץ.