וַיִּקְרָא כ׳ · י׳

וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת׃

במילים פשוטות

הנואף את אשת איש, אשת רעהו, מות יומת הנואף והנואפת. רש״י מדייק מן המילים: ״ואיש״ למעט קטן, ״אשת איש״ למעט אשת קטן שאין לו קידושין, ו״אשת רעהו״ למעט אשת גוי, ללמד שאין קידושין לגוי. אבן עזרא מבאר שהכתוב הזכיר את הניאוף מפני שהאישה אסורה, ומבאר ש״והנואפת״ נענשת רק אם עשתה מרצון, אך אם הייתה אנוסה אינה בכלל זה. הפסוק אוסר על ניאוף עם אשת איש ומטיל עונש מיתה על שני הצדדים המעורבים ברצון. הוא שומר על קדושת הנישואים ועל נאמנות בני הזוג, ומבחין בבירור בין מעשה שנעשה מרצון לבין אונס.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואיש. פְּרָט לְקָטָן:

אשר ינאף את אשת איש. פְּרָט לְאֵשֶׁת קָטָן, לִמְּדָנוּ שֶׁאֵין לְקָטָן קִדּוּשִׁין, וְעַל אֵיזוֹ אֵשֶׁת אִישׁ חִיַּבְתִּי לְךָ?

אשר ינאף את אשת רעהו. פְּרָט לְאֵשֶׁת גּוֹי, לִמְּדָנוּ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין לְגוֹי (ספרא; סנהדרין נ"ב):

מות יומת הנאף והנאפת. כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם, אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק (ספרא; סנהדרין נ"ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּגְבַר דִי יְגוּף יָת אִתַּת גְבַר דִי יְגוּף יָת אִתַּת חַבְרֵהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל גַיָפָא וְגַיַפְתָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואחר כן הזכיר ואיש אשר ינאף את אשת איש כי אסורה היתה: וטעם אשר ינאף את אשת רעהו. כמו אביו ואמו קלל כי עשה דבר רע:

והנואפת. אם היתה אנוסה לא תקרא בשם הזה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

את אשת רעהו - ולא עובד כוכבים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואיש אשר ינאף חוזר על כל העריות שבפרשת אחרי ופורט את דינם כאן, רובן בפירוש ומקצתן בגזירה שוה חוץ מערות אשה אל אחותה.

מות יומת הנאף והנאפת עונש שמענו אזהרה מנין ת״‎ל לא תנאף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל