אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אל תחלל את בתך להזנותה. בְּמוֹסֵר בִּתּוֹ פְנוּיָה לְבִיאָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין (סנהדרין ע"ו):
ולא תזנה הארץ. אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, הָאָרֶץ מְזַנָּה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ לַעֲשׂוֹתָן בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא בְאַרְצְכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו ג'), וַיִּמָּנְעוּ רְבִיבִים וְגוֹ' (תוספתא, קידושין א'):
לָא תַחֵל יָת בְּרַתָּךְ לְאַטְעֲיוּתַהּ וְלָא תִטְעֵי אַרְעָא וְתִתְמְלֵי אַרְעָא עֵצַת חִטְאִין
וטעם להזכיר אל תחלל את בתך. בעבור שרט לנפש שלא תתגלה לעיני הכל כי קול שבאשה ערוה ואף כי שרט:
ולא תזנה הארץ. הטעם זנות אנשי הארץ כמו ארץ כי תחטא לי:
להזנותה - זנות של פנויה להיות כקדשה.
אל תחלל את בתך להזנותה זה המשהה בתו בוגרת ואינו משיאה.
ולא תזנה הארץ הא אם אתה זונה הארץ תזנה. כיצד ויקו לעשות ענבים ויעש באושים אתה זורעה חטים והיא מעלה לך קוצים. ד״א ולא תזנה הארץ ולא יזנו יושבי הארץ דוגמא ארץ כי תחטא לי.
זמה זו מה היא.
אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יְצַו הָאֵל לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת שֶׁלֹּא יִנְהַג בָּהּ מִנְהַג חוּלִּין לְהַרְאוֹתָהּ לִפְנֵי כֹל וּלְהִתְנָאוֹת לִפְנֵיהֶם, אֶלָּא כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה. וַהֲגַם שֶׁיִּתְכַּוֵּן בָּהּ לַהֲנָאַת זִוּוּגָהּ כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע כִּי בַּת יָפָה וּנְעִימָה הִיא וְתִנָּשֵׂא לָרָאוּי לָהּ, עַל כָּל זֶה יְצַו הָאֵל כִּי חִלּוּל הוּא לָהּ, וְהַיּוֹצֵא מִזֶּה הוּא לְהַזְנוֹתָהּ לֹא לְהַשִּׂיאָהּ, כִּי יִבְעַר בָּהּ אֵשׁ הַטִּבְעִי וּתְחַלֵּל כְּבוֹדָהּ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה סִבָּה לְהַבְעִיר אֵשׁ בְּלֵב רוֹאֶה וְחוֹמֵד וְתִזְנֶה הָאָרֶץ, וּלְבַסּוֹף ״וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה״, וְנִמְצָא עֲוֹן כָּל הָרֶשַׁע תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת בְּפָסוּק (ויקרא יח:ב) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם״, שֶׁחוּשׁ הָרְאוּת יַגְדִּיל הַחֵפֶץ בַּדָּבָר וִיבַטֵּל כֹּחַ הָרָצוֹן בַּמְּנִיעָה וְיַטֵּהוּ אֶל חֵפֶץ הַמַּעֲשֶׂה רַחֲמָנָא לִיצְלַן:
