וַיִּקְרָא י״ט · י״ז

ולא תשא עליו חטא. לֹא תַלְבִּין אֶת פָּנָיו בָּרַבִּים (עי' ספרא):

לָא תִשְׂנֵי יָת אֲחוּךְ בְּלִבָּךְ אוֹכָחָא תוֹכַח יָת חַבְרָךְ וְלָא תְקַבֵּל עַל דִי לֵהּ חוֹבָא

לא תשנא את אחיך. הפך ואהבת לרעך והנה אלה המצות כולם נטועות בלב ובהשמרם ישבו בארץ כי על שנאת חנם חרב בית שני:

הוכח תוכיח. שמא תחשדהו בדבר ולא היה כן וזה טעם ולא תשא עליו חטא כי עונש יהיה לך בעבורו:

לא תשנא את אחיך בלבבך - אם גמלך רעה לא תתראה לפניו כאוהב. ובקרבו ישים אורבו לא טוב, אל תשנאהו בלבך אלא -

הוכח - תוכיחהו על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום.

ולא תשא עליו חטא - בלבבך.

לא תשנא את אחיך בלבבך אם שמעת שהעוה לך לא תהיה נוטר לו שנאה בלבבך מסותרת אלא הוכיח תוכיח אותו מדוע עשית לי כך ושמא מתוך כך יתברר הדבר כי הכל שקר ולא נתכוין למה שאתה סבור, או יתקן את מה שהעוה ומתוך כך לא תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו. ד״‎א הוכח תוכיח את עמיתך אם ראית בו ערות דבר תוכיחנו. אבל אם לא תוכיחנו תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו.

עליו בשבילו. כמו כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה.

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. דַּוְקָא עֲמִיתְךָ בְּמִצְוֹת תּוֹכִיחַ לְאַפּוּקֵי שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין תּוֹכֵחָה וְהֵם רְשָׁעִים, כְּסִילִים, לֵצִים, וְסִימָנְךָ רְכִ״ל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ״, וּכְתִיב (שם כג ט): ״בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר״, וּכְתִיב (שם ט ז): ״וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ״. כִּי כָל הוֹלֵךְ רָכִיל שָׂמֵחַ לְאֵיד, וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה בַּחֲבֵרוֹ לְעוֹלָם אֵינוֹ מוֹכִיחוֹ לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ אֶלָּא הוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל בּוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׂר בָּרַבִּים לְפַרְסֵם קְלוֹנוֹ כְּדֶרֶךְ כָּל הוֹלֵךְ רָכִיל. וְשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת אֵלּוּ מוֹאֲסִים הַתּוֹכֵחָה, עַל כֵּן אֵין חִיּוּב לְהוֹכִיחָם.

וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״, מִכְּלַל שֶׁאִם לֹא תּוֹכִיחוֹ אָז יִהְיֶה חֶטְאוֹ נָשׂוּא עָלֶיךָ, וְזֶה לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, וְהַמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ וְנוֹתֵן לוֹ עָרֵב בִּזְמַן שֶׁהֶעָרֵב רוֹאֶה שֶׁהַלֹּוֶה מְפַזֵּר מָמוֹנוֹ הוּא מוֹכִיחוֹ מִיִּרְאַת הָעַרְבוּת פֶּן יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּרוֹ, כָּךְ הָעַרְבוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל גּוֹרֵם הַתּוֹכֵחָה, וְאִם אֵינוֹ מְקַבְּלָהּ אֲזַי נָקִי הוּא מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּסְבּוֹל אֶחָד בְּעַד חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אַךְ בְּדָבָר זֶה לְבַד נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה אָז דִּין הוּא שֶׁיִּתָּפֵס בַּעֲבוּרוֹ וְיִשָּׂא עָלָיו חֶטְאוֹ אִם לֹא יוֹכִיחוֹ. מָשָׁל מָשְׁלוּ בָּזֶה בְּמִי שֶׁקּוֹדֵחַ בִּסְפִינָה תַּחְתָּיו, צָעֲקוּ עָלָיו כָּל אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה: מָה זוֹ אַתָּה עוֹשֶׂה, הֵשִׁיב לָהֶם: הֲלֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ. אָמְרוּ לוֹ: אִם יִכָּנְסוּ הַמַּיִם תַּחְתֶּיךָ אָז תִּטְבַּע הַסְּפִינָה מִכָּל וָכֹל. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב לַחֲבֵרָיו: ״וְאַף אִם אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי״ (איוב יט ד), וּמָה הֵשִׁיבוּ לוֹ חֲבֵרָיו: ״כִּי יוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק״ (איוב לד לז). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״.

וְסָמַךְ לְמִצְוַת הַתּוֹכֵחָה פָּסוּק ״לֹא תִשְׂנָא אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״, כִּי בִּזְמַן שֶׁהָאַהֲבָה מְצוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ חָפֵץ, וְעַל כֵּן הוּא מוֹכִיחוֹ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרָה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשּׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה לְעוֹלָם אֵינוֹ מוֹכִיחוֹ, וְאַדְּרַבָּה הוּא מַחֲנִיפוֹ לֵאמֹר: כַּשּׁוּרָה עָשִׂיתָ וְלֹא פָעַלְתָּ אָוֶן, וְכָל כַּוָּנָתוֹ לְהַדִּיחַ עָלָיו הָרָעָה לְפִי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתּוֹ. וּמִדָּה זוֹ הֲלֹא הִיא בִּרְכַּת בְּנֵי עַמֵּנוּ מִיּוֹם שֶׁגָּבְרָה אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם מִן חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי וָהָלְאָה וְעַד הַיּוֹם לֹא סָרָה, וְהַנֶּגַע הוֹלֵךְ וּפוֹשֶׂה עַד אֲשֶׁר יַשְׁקִיף ה׳ וְיֵרֶא, וְיָסִיר לֵב הָאֶבֶן מִקִּרְבֵּנוּ.

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם נִסְבַּב מֵאָחִיךָ דָּבָר הַגּוֹרֵם לִשְׂנֹאתוֹ - לֹא תִשְׂנָאֵהוּ בִּלְבָבְךָ, אֶלָּא בְּפִיךָ דַּבֵּר אֵלָיו תּוֹכָחוֹת עַל אֲשֶׁר כָּכָה סִבֵּב, וְהוּא אָמְרוֹ הוֹכֵחַ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא, פֵּרוּשׁ, לֹא תַּחְלִיט בְּדַעְתְּךָ שֶׁמַּה שֶׁנִּסְבַּב מֵאָחִיךָ בְּרֶשַׁע עֲשָׂאָן וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד בְּחֶטְאוֹ עָמוּס עַל שִׁכְמוֹ, אֶלָּא תִּהְיֶה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, וְתוֹכִיחֶנּוּ וְעַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה יִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי דְּבָרִים: אוֹ יִתֵּן אֲמַתְלָא לְהַנַּעֲשָׂה וְאֵין חֵטְא, אוֹ יִתְחָרֵט עַל הַנַּעֲשָׂה וְיָשׁוּב לְבַל עֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, וַהֲרֵי הוּא כְּרֵעַ כְּאָח לְךָ.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, בְּהָעִיר עוֹד בְּשִׁעוּר הַנִּדְבָּר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״לֹא תִשְׂנָא בִּלְבָבְךָ אֶת אָחִיךָ״, שֶׁיִּגְמֹר מְקוֹם הַשִּׂנְאָה שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בָּהּ וְאַחַר כָּךְ יִזְכֹּר אֶת מִי יִשְׂנָא. אָכֵן יְכַוֵּן לְהוֹדִיעַ שִׁעוּר הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר ה׳ מְצַוֶּה עָלֶיהָ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם שֶׁאֵינוֹ קָרוּי שִׂנְאָה אֶלָּא שִׂנְאָה גְּמוּרָה לְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ וְלַחְפֹּץ בְּכִלְיוֹנוֹ, אֲבָל הַרְחָקָה בַּלֵּב אֵינָהּ קְרוּיָה שִׂנְאָה. לָזֶה נִתְחַכֵּם הַכָּתוּב לִסְמֹךְ לֹא תִשְׂנָא עִם תֵּיבַת אָחִיךָ, לוֹמַר כִּי הַשְׁעָרַת הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר יְצַוֶּה ה׳ עָלֶיהָ הִיא הַנִּרְגֶּשֶׁת בְּעֵרֶךְ אָח, וְשִׁעוּר זֶה כָּל שֶׁיַּרְחִיקֵהוּ מִלִּבּוֹ קְצָת הִנֵּה הוּא יוֹרֵד מִמַּדְרֵגַת אָח, וַהֲרֵי הוּא עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תִשְׂנָא״.

עוֹד יִרְצֶה, בְּהָעִיר לָמָּה בְּאַזְהָרַת ״לֹא תִשְׂנָא״ דִּקְדֵּק לוֹמַר ״אֶת אָחִיךָ״, וּבְאַזְהָרַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ״ אָמַר ״אֶת עֲמִיתֶךָ״, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵי נוֹשְׂאִים.

אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקונים ה׳, תנא דבי אליהו רבה פ״ג): אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּיּוֹם, אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּלַּיְלָה כִּי וַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה. גַּם מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיג:) בְּפָרָשַׁת ״כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ״ וְגוֹ׳ שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁרָאָה בַּחֲבֵרוֹ דָּבָר מְגֻנֶּה שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנאוֹתוֹ. וְכָאן צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁאִם רָאָה דָּבָר מְגֻנֶּה בְּתַלְמִיד חָכָם אֵינוֹ נִכְלָל בְּגֶדֶר אוֹתָם שֶׁצִּוָּה ה׳ לִשְׂנאוֹתָם, אֶלָּא צָרִיךְ לְהַחְזִיקוֹ כִּי וַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם הַמִּתְכַּנֶּה בְּשֵׁם אָח, דִּכְתִיב (תהלים קכב:ח): ״לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי״. אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ כֵן כָּאן אֶת אָחִיךָ פֵּרוּשׁ, הַמִּתְרַבֶּה מֵ״אֶת אָחִיךָ״, וְתֵבַת ״אָחִיךָ״ חוֹזֶרֶת עַל הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא אָח לְיִשְׂרָאֵל (מדרש שוחר טוב כג) כִּבְיָכוֹל.

וְאָמְרוֹ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ מְדַבֵּר בְּנוֹשֵׂא אַחֵר, שֶׁהֵם הֲמוֹן הָעָם, וְלָזֶה אָמַר אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא אָמַר ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחֶנּוּ״ וְחוֹזֵר לְאָחִיךָ שֶׁאָמַר בִּתְחִלָּה, אֶלָּא לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַה שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בּוֹ שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, אֶלָּא בַּהֲמוֹן הָעָם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנאוֹתוֹ, מְצַוֵּהוּ ה׳ שֶׁיּוֹכִיחֶנּוּ עַל פָּנָיו ״לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה״ בִּנְעִימוּת לָשׁוֹן, בְּחִבָּה וּבְרַכּוּת לָשׁוֹן. וְאָמְרוֹ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִמְנַע מִמֶּנּוּ הַתּוֹכָחוֹת, שֶׁבָּזֶה יִשָּׁאֵר בְּמַשָּׂא חֶטְאוֹ וְלֹא יָשׁוּב אֶל ה׳, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם לֹא הוֹכִיחוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה דְּהוֹכֵחַ וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל ״וְלֹא תִשָּׂא״.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קה:) הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּסָנוּ לֵיהּ בְּנֵי מָאתֵיהּ מִשּׁוּם דְּמוֹכַח לְהוּ בְּמִילֵי דִּשְׁמַיָּא. וּמֵעַתָּה יֹאמַר הֶחָכָם: ״לָמָּה לִי קִנְאָה, לָמָּה לִי שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת עִם זֶרַע יִשְׂרָאֵל? וְאֶחְדַּל מֵהוֹכִיחַ וְאֶהְיֶה אָהוּב וְנֶחְמָד לְכֻלָּן!״ לָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ וְקוֹדֶם שֶׁצִּוָּהוּ לְהוֹכִיחַ, צִוָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִשְׂנָאוּהוּ, וְאַחַר כָּךְ צִוָּהוּ לְהוֹכִיחַ, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים מֵה׳ לְבַל יִשְׂנָאוּהוּ. וְאִם תֹּאמַר: ״וּמִי יַעַרְבֶנּוּ לָעָם שֶׁלֹּא יִשְׂנָאוּהוּ וְיִשְׁמְרוּ מִצְוַת לֹא תִשְׂנָא?״ לָזֶה אָמַר וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יַחְשְׁדֵם בְּחֵטְא זֶה אֶלָּא יַחְזִיקֵם בְּכַשְׁרוּת. וְאוֹמֵר לְשׁוֹן יָחִיד לִשְׁלוֹל הַחֲשָׁד אֲפִלּוּ מִיָּחִיד, שֶׁיַּחְזִיק כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִשְׂנְאוּ בַּשַּׁעַר מוֹכִיחַ, וּבָזֶה יוֹכִיחַ וְיַחְזוֹר וְיוֹכִיחַ עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ מוּסָרוֹ.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לג:) בַּעֲוֹן הַדּוֹר נִתְפָּסִים גְּדוֹלֵי עוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים א:יד) ״אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר״ וְגוֹ׳, וּלְצַד זֶה חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁתִּכָּנֵס בְּלֵב קְרוֹבֵי ה׳ הַרְחָקַת הַלֵּב עַל מַעֲשֵׂה ה׳ זֶה, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁאֵינָם מֻבְטָחִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְשַׁלְוָתָם הֲגַם כִּי יַפְלִיאוּ לְהֵיטִיב מַעֲשֵׂיהֶם. לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ כָּאן וְאָמַר לְצַדִּיקָיו ״לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״, פֵּרוּשׁ ״אָחִיךָ״ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁלֹּא לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּהַשְׁוָאָה יִקָּרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָח אֶלָּא לְהַקְּרוֹבִים וְהַדְּבֵקִים בַּה׳ כְּרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, וְצִוָּה לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק לִבָּם מֵה׳, שֶׁהַהַרְחָקָה הִיא עֲנַף הַשִּׂנְאָה. וְאִם תֹּאמַר, מָה אָשִׁיב אֶל לִבִּי לְבִטָּחוֹן בְּחַיַּי וּבְשַׁלְוָתִי, לָזֶה אָמַר הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וּבָזֶה לֹא תִשָּׂא אַתָּה עָלָיו, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִילוֹ, חֵטְא, כִּי כְּלוּם טַעַם תְּפִיסַת הַצַּדִּיק הוּא בִּשְׁבִיל עֲוֹן הַדּוֹר, אִם יוֹכִיחֶנּוּ הֲרֵי הוּא נִצּוֹל מִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה הֲרֵי אֵין כָּאן עֲוֹנוֹת שֶׁיִּתָּפֵס עֲלֵיהֶם, וְאִם לֹא חָזְרוּ הֲרֵי נִפְטַרְתָּ מִתְּפִיסָה, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה סוֹדוֹ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, דִּכְתִיב (יחזקאל לג:ט): ״וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְגוֹ׳ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ״. וּלְדֶרֶךְ זֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים שֶׁדִּקְדַּקְנוּ בַּפָּסוּק.

שׁוּב בָּא לְיָדִי תַּנָּא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ (רבה פי״ח) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְכִי בְּאַחִים מִן הָאָב וְהָאֵם הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לוֹ אַחִים לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא וְלֹא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא צַדִּיקֵי עוֹלָם שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ בְּתוֹרָתוֹ בְּכָל יוֹם, שֶׁקָּרָא אוֹתָם אַחִים וְרֵעִים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְתֵדַע שֶׁמַּעֲלַת אָח יוֹתֵר מִמַּדְרֵגַת בָּנִים, כְּמַאֲמַר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה פ״ג): לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ בִּתִּי, לֹא זָז וְכוּ׳ עַד שֶׁקְּרָאָהּ אֲחוֹתִי.