וַיִּקְרָא י״ז · י״א

כי נפש הבשר. שֶׁל כָּל בְּרִיָּה בַּדָּם הִיא תְלוּיָה, וּלְפִיכָךְ נְתַתִּיו (עַל הַמִּזְבֵּחַ) לְכַפֵּר עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם - תָּבֹא נֶפֶשׁ וּתְכַפֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ:

אֲרֵי נְפַשׁ בִּסְרָא בִּדְמָא הִיא וַאֲנָא יְהָבִתֵּהּ לְכוֹן עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל נַפְשָׁתֵיכוֹן אֲרֵי דְמָא הוּא עַל נַפְשָׁא מְכַפֵּר

בנפש יכפר. בנפש שיש בו יכפר. והטעם נפש תחת נפש ויש מפרשים כמו על נפשותיכם ואין לו טעם אחר שאמר לכפר על נפשותיכם:

כי נפש הבשר בדם הוא בחירק, קדמאה ובתראה קריין היא לשון נקבה ותרין מציעי הוא לשון זכר ככתיבתן, וסימן לדבר נקבה תסובב גבר.

בנפש יכפר בשביל הנפש יכפר.

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת נְתִינַת טַעַם לָמָּה חוֹזֵר זֶה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה הֵן הֵן הַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ, שֶׁנּוֹתֵן הַטַּעַם לָמָּה תִּכָּרֵת נֶפֶשׁ הָאוֹכֶלֶת, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בַּדָּם הַנֶּפֶשׁ וְהוּא נוֹתֵן בְּתוֹכוֹ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית. אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר לָמָּה אָמַר ״נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר״ וְלֹא אָמַר כִּי הַנֶּפֶשׁ בַּדָּם. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְחַכֵּם ה׳ לְהָשִׁיב לַשּׁוֹאֵל לָמָּה לֹא אָסַר גַּם הַבָּשָׂר, כִּי גַּם בּוֹ הָיָה חַיּוּת הַבְּהֵמָה וּכְשֶׁאָדָם אוֹכְלוֹ יִגְרֹם הַפְּגָם בְּנַפְשׁוֹ. לָזֶה אָמַר וְכִי נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִי הָיְתָה בַּבָּשָׂר, לֹא כֵן הוּא, לֹא הָיְתָה אֶלָּא בְּדָמוֹ שֶׁל בָּשָׂר וְהַדָּם הוּא מְחַיֶּה הַבָּשָׂר. וְאֵין הַנֶּפֶשׁ בַּבָּשָׂר כָּל עִקָּר כְּאָמְרוֹ נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא הַנֶּפֶשׁ וְלֹא בַּבָּשָׂר. וּתְכוּנָה זוֹ לֹא הֱכִינָהּ ה׳ בִּתְכוּנַת אָדָם, כִּי הָאָדָם הִתְפַּשְּׁטוּת חִיּוּנוּתוֹ הִיא גַּם בַּבָּשָׂר וְגַם בָּעֲצָמוֹת, וְנִקְרָא בְּדִבְרֵיהֶם הֶבְלָא דְּגַרְמֵי שֶׁנִּשְׁאָר אַחַר כַּמָּה שָׁנִים בָּעֲצָמוֹת, וְלָזֶה אֵינָם נִרְקָבִים הַצַּדִּיקִים. וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַּבְּהֵמוֹת, וְהֵן הֵנָּה שֶׁאֵינָם עוֹמְדִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לְצַד שֶׁיָּבְשׁוּ עַצְמוֹתָם וְנִרְקְבוּ וְכָלְתָה הַנֶּפֶשׁ וְהָלְכָה לָהּ כְּרוּחַ הַבְּהֵמָה.

וַאֲנִי נְתַתִּיו וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, וְתֵדַע שֶׁהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם וְגוֹ׳ לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ.

עוֹד יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְהַזְהִיר עַל נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה לְבַל הֲמִיתָהּ, כִּי לֹא נָתַן ה׳ דַּם הַבְּהֵמוֹת לָנוּ אֶלָּא לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְהוּא אָמְרוֹ נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לִשְׁלֹל זוּלַת סִבָּה זוֹ שֶׁאֵינוֹ לָנוּ בְּמַתָּנָה לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר נַחְפֹּץ עֲשׂוֹת בּוֹ. וְתִמְצָא (סנהדרין ב.) שֶׁדִּין הֲרִיגַת בְּהֵמָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה כְּמִשְׁפַּט אָדָם, שֶׁהִשְׁוָה הַכָּתוּב מִשְׁפָּטָם לְמִשְׁפַּט אָדָם, וְלֹא הֻתְּרָה בְּהֵמָה לִשְׁחֹט אֶלָּא לְצָרְכֵי בְּשָׂרָהּ כִּי תְאַוֶּה נֶפֶשׁ אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר, שֶׁכֵּן גָּמַר קוֹנֵה עוֹלָמוֹ וְהִקְנָה לָנוּ, דִּכְתִיב (דברים יב:כ): ״כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת״ וְגוֹ׳: