וַיִּקְרָא ט״ז · ל׳

אֲרֵי בְיוֹמָא הָדֵין יְכַפֵּר עֲלֵיכוֹן לְדַכָּאָה יָתְכוֹן מִכָּל חוֹבֵיכוֹן קֳדָם יְיָ תִּדְכּוּן

יכפר עליכם. הכהן על כן אמרו המפרשים על השעיר המשתלח כי יעמד חי לכפר עליו כי העמדתו היא כפרה:

מכל חטאתיכם. כאשר פירשתי ששם חטאת שם כלל על כן תמצא על השגגה ועל הזדון:

כי ביום הזה יכפר עליכם דרש ר׳‎ אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה׳‎ תטהרו דברים שבין אדם להקב״‎ה מוחלין לו שבינו לבין חברו אין מוחלים לו עד שיפייסהו.

לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ. כִּי אֵין יוֹם כִּפּוּרִים מְכַפֵּר כִּי אִם לַשָּׁבִים, (שבועות יג) וְקֹדֶם שֶׁיְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם ה׳ חַיָּב כָּל אָדָם לְטַהֵר עַצְמוֹ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ מִכָּל טֻמְאַת הֶעָוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״, וְלִפְנֵי מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן קֹדֶם. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ מָצָאתִי בְּסֵפֶר הַזֹּהַר עַל פָּסוּק ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ (ויקרא יט לב) שֶׁקֹּדֶם זְמַן הַשֵּׂיבָה יָקוּם הָאָדָם מִשְּׁנַת תַּרְדֵּמָתוֹ לָשׁוּב אֶל ה׳, קַל וָחֹמֶר לְשׁוֹן לִפְנֵי, וְהַיְנוּ לִפְנֵי בֹּא יוֹם ה׳ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא תִּטְהָרוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאַחַר כָּךְ יְטַהֵר ה׳ אֶתְכֶם עַל יְדֵי הַכַּפָּרָה. וְהִזְהִיר עוֹד עַל הַתְּשׁוּבָה הַפְּנִימִית הַלְּבָבִית שֶׁהִיא לִפְנֵי ה׳, כִּי הַדָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב אֵינוֹ נִגְלֶה כִּי אִם לַה׳ לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִן הַצְּבוּעִים הַצָּמִים וּמִתְעַנִּים וּמַרְבִּים תְּחִנּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻחְזָקִים לְצַדִּיקִים, וְהוּא דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת וּמִצּוֹאָתוֹ הַפְּנִימִית לֹא רֻחָץ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פה:) דָּרְשׁוּ, דַּוְקָא עֲבֵרוֹת שֶׁלִּפְנֵי ה׳ דְּהַיְנוּ שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר אֲבָל לֹא הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר״, רוֹצֶה לוֹמַר דַּוְקָא כְּשֶׁנַּעֲשׂוּ קְהִלָּה אַחַת לִהְיוֹת בַּאֲגֻדָּה אַחַת לִהְיוֹת שְׁכֶם אֶחָד לַעֲבֹד אֶת ה׳ אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָתָם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁחָלַק לִבָּם. וּלְפִי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁבְּיוֹם כִּפּוּר מְבַקְּשִׁין מְחִילָה זֶה מִזֶּה וּלְמָחֳרָתוֹ חוֹזְרִים לְסוֹרָם עַל כֵּן נֶאֱמַר (שמות לה א) ״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה״ לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר עָשָׂה אוֹתָם קְהִלָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּלְפִי שֶׁכָּל דִּבְרֵי רִיבוֹת נִמְשָׁכִים מִן הָעֲסָקִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל כֵּן יָשַׁב לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ קְהִלָּה אַחַת וְכָל הָעָם עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. וּמִטַּעַם זֶה נִקְרָא יוֹם זֶה ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״, כִּי בִּטּוּל הָעֲסָקִים וְהַשְּׁבִיתָה סִבָּה גְדוֹלָה אֶל הַשָּׁלוֹם, וְכֶפֶל הַשְּׁבִיתָה לְפִי שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ הֶמְיָה וּתְנוּעָה חִיצוֹנִית וּפְנִימִית: הַחִיצוֹנִית עַל יְדֵי כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּכָל מְלָאכָה, וְהַפְּנִימִית בָּאָה מִן הַחֵלֶב וְהַדָּם הַהוֹמִים אַחַר בַּקָּשַׁת הַתַּאֲווֹת, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת אֵינוֹ נָח כִּי אִם מִן הַחִיצוֹנִית, וּבְיוֹם קָדוֹשׁ זֶה הוּא נָח מִשְּׁתֵּיהֶם, כִּי אֵין גַּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עַל כֵּן נִקְרָא ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״.