וַיִּקְרָא ט״ו · כ״ד

וְאִ֡ם שָׁכֹב֩ יִשְׁכַּ֨ב אִ֜ישׁ אֹתָ֗הּ וּתְהִ֤י נִדָּתָהּ֙ עָלָ֔יו וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְכׇל־הַמִּשְׁכָּ֛ב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃ {ס}

במילים פשוטות

אם שכב איש עם הנדה ותהי נידתה עליו, וטמא שבעת ימים, וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא. רש״י מדייק מן ״וטמא שבעת ימים״ שאין האיש טמא כמותה בלבד, אלא שבעה ימים מלאים, אף אם בא עליה ביום החמישי לנידתה. אבן עזרא מבאר ש״ואם שכב איש אותה״ פירושו בלא זדון, אלא בשוגג, שבא עליה ולא ידע שהיא נדה או שבאה נידתה בעת שהיה עמה; שכן על השוכב עם נדה בזדון יש עונש כרת. הפסוק קובע שהשוכב בשוגג עם נדה נטמא טומאת שבעה ימים חמורה, ואף הוא מטמא את משכבו כזב.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ותהי נדתה עליו. יָכוֹל יַעֲלֶה לְרַגְלָהּ - שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ בַחֲמִישִׁי לְנִדָּתָהּ לֹא יִטְמָא אֶלָּא שְׁלוֹשָׁה יָמִים כְּמוֹתָהּ - תַּ"ל וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וּמַה תַּ"ל וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו? מַה הִיא מְטַמְּאָה אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, אַף הוּא מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס (ספרא; נדה ל"ג):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם מִשְׁכַּב יִשְׁכּוּב גְבַר יָתָהּ וּתְהֵי רִחוּקָהּ עֲלוֹהִי וִיהֵי מְסָאָב שִׁבְעַת יוֹמִין וְכָל מִשְׁכָּב דִי יִשְׁכּוּב עֲלוֹהִי יְהֵי מְסָאָב

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואם שכב איש אותה. בלא זדון רק שוכב עמה בשוגג והנה באה נדתה והיתה עמו וזה טעם עליו כי כרת יש על השוכב עם נדה בזדון וכן הוא משפט הזבה ואם לא נזכר:

וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא. כי הוא טמא טומאת שבעה וגם יטמא אחרים ואם לא נכתב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אשר ישכב עליו יטמא - לטמא אוכלין ומשקין. תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב, בפרק בנות כותים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ישכב איש אתה פרט למצורעת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל