נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

הפסוק פותח פרשה חדשה של דיני נגעים ומדגיש שכאשר נגע צרעת יהיה באדם, יש להביאו אל הכהן. אבן עזרא מסביר בקצרה ש״והובא״ מוסב על האדם, כמו בפסוקים הקודמים - מביאים אותו אל הכהן לבדיקה. הרשב״ם מבאר את עצם המושג ״נגע צרעת״: מקום הנגע נעשה בשר לבן, כמו שנאמר במקום אחר ״מצורעת כשלג״, ולכן הנגע נקרא צרעת דווקא כשהוא לבן. הפסוק משמש כפתיחה לדינים המפורטים בהמשך על השאת, המחיה והשיער הלבן.