וְאִם־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטׇהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

וְאִם אוֹסָפָא תוֹסֵף עֲדִיתָא בְּמַשְׁכָּא בָּתַר דְאִתְּחֲזִי לְכַהֲנָא לְדַכּוּתֵהּ וְיִתַּחֲזִי תִנְיָנוּת לְכַהֲנָא

ואם פשה תפשה, אחרי הראתו ואפילו מיד.

וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה וְגוֹ׳. זֶה סִימָן שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיַד הַטֶּבַע לִדְחוֹת מֵעָלָיו כָּל הַפְּסוֹלֶת כִּי רַב הוּא. וְזֶה גַּם כֵּן מוֹפֵת שֶׁלֹּא נִטְהַר מֵחֶטְאוֹ עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ. וְאִם לֹא פָּשְׂתָה הַנֶּגַע, כְּבָר דָּחָה מֵעָלָיו הַטֶּבַע כָּל עִפּוּשׁ וּפְסוֹלֶת, זֶה מוֹפֵת כִּי כְּבָר גָּמַר בְּלִבּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְאִם כִּסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, כְּבָר דָּחָה הַטֶּבַע כָּל הַחֹלִי לַחוּץ, וְאָז בְּלִי סָפֵק יִתְרַפֵּא, לְפִיכָךְ טָהוֹר הוּא. וְכֵן מִצַּד הָעֹנֶשׁ בְּלִי סָפֵק אִם יִרְאֶה שֶׁהַצָּרַעַת נִתְפַּשְּׁטָה בְּכָל גּוּפוֹ, אָז בְּיוֹתֵר יִגְמֹר בְּלִבּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, זוּלַת בְּאִם יִהְיֶה בוֹ בָּשָׂר חַי, כִּי זֶה מוֹפֵת שֶׁבְּכָל אֵלֶּה לֹא יִוָּסֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִמְשִׁילוּ הַדָּבָר לַמַּיִם, שֶׁכָּל מַיִם רְחָבִים אֵינָן עֲמֻקִּים וְהָעֲמֻקִּים אֵינָן רְחָבִים. כָּךְ אִם הַנֶּגַע אֵינוֹ רָחָב אָז הוּא נִכְנָס בְּעֹמֶק תּוֹךְ הַגּוּף, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְהִתְגַּבְּרוּת הַחֹלִי, אֲבָל אִם הוּא רָחָב וּמִתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעוֹר, אֵינוֹ עָמֹק בַּגּוּף וְיִרְפָּא מְהֵרָה.

וְרז״ל (סנהדרין צז.) לָמְדוּ מִזֶּה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, אֵין מָשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁתִּתְהַפֵּךְ כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא״, רֶמֶז לַדָּבָר ״הָפַךְ לָבָן״ כְּשֶׁהַמִּלָּה הֲפוּכָה יִהְיֶה ״נָבָל״, וּרְצוֹנָם לוֹמַר כְּשֶׁכֻּלָּם יְנַבְּלוּ צוּר יְשׁוּעָתָם אָז יְטַהֵר ה׳ בְּהֶכְרֵחַ כָּל הָאָרֶץ מִגִּלּוּלֶיהָ. וּרְאָיָתָם מִנֶּגַע זֶה הַבָּא עַל צַד הָעֹנֶשׁ, וּכְשֶׁכֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן וַדַּאי הַחוֹטֵא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁכָּל הַמַּלְכוּת יֵהָפֵךְ לְמִינוּת וְיִרְאוּ כִּי אֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב, וַדַּאי יִתְּנוּ אָז אֶל לִבָּם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֶל ה׳, וְאָז טָהוֹר הוּא.

וְעִנְיָן ״מִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת״, שֶׁלְּמַעְלָה נִרְאֶה הַבָּשָׂר בְּרִיאָה וְתַחְתֶּיהָ תַּעֲמוֹד הַבַּהֶרֶת, אוּלַי עַל צַד הָעֹנֶשׁ בָּא נֶגַע זֶה עַל כַּת הַחֲנֵפִים הַצְּבוּעִים, הַמַּרְאִים אֶת עַצְמָם כְּשֵׁרִים מִבַּחוּץ וְתוֹכָם מָלֵא מִרְמוֹת וָתֹךְ, עַל כֵּן בָּא עֲלֵיהֶם מִין זֶה, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.