וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֘גַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק אֵ֥ין עָמֹ֖ק מִן־הָעֽוֹר׃

ביום השביעי הכהן בודק את הנתק: אם לא פשה, לא היה בו שיער צהוב, ומראהו אינו עמוק מן העור. רש״י מדייק מן הפירוט הזה: אם דווקא כן פשה הנתק או היה בו שיער צהוב - טמא. הפסוק מונה את שלושת התנאים שצריכים להתקיים כדי שלא לטמא בשלב זה: היעדר פשיון, היעדר שיער צהוב, והיעדר מראה עמוק. תרגום אונקלוס מבהיר את שלושת הסימנים הללו. כאשר כולם מתקיימים לטובה, ממשיכים לשלב הבא של תגלחת והסגר נוסף.