וּלְאֵ֖לֶּה תִּטַּמָּ֑אוּ כׇּל־הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

ולאלה. הָעֲתִידִין לֵאָמֵר בָּעִנְיָן לְמַטָּה.

תטמאו. כְּלוֹמַר בִּנְגִיעָתָם יֵשׁ טֻמְאָה:

וּלְאִלֵין תִּסְתָּאָבוּן כָּל דְיִקְרַב בִּנְבִלְתְּהוֹן יְהֵי מְסָאָב עַד רַמשָׁא

ולאלה תטמאו. לכל שרץ העוף בעל ד׳‎ רגלים ואת אלה תשקצו מן העוף ודעת אחרים שפי׳‎ אלה לכל הבהמה וכל הולך על כפיו ולפי דעתי שמלת אלה על כל הנזכרים למעלה:

תטמאו. מבנין התפעל ודגשות הטי״ת להתבלע התי״ו וכן וישמע את הקול מדבר אליו וכבס המטהר:

יטמא עד הערב. אחז הכתוב דרך קצרה כי הוא צריך שירחץ במים:

ולאלה תטמאו - אם תגעו בנבלתם. ומפרש והולך בהמות טמאות.

וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פֵּרְשׁוּ אָמְרוֹ וּלְאֵלֶּה עַל הָעֲתִידִים לֵיאָמֵר בָּעִנְיָן לְמַטָּה. וְקָשֶׁה לִי, לָמָּה אָמַר ״וּלְאֵלֶּה״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ שַׁיָּכוּת דִּין זֶה עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא שֶׁלְּמַעְלָה עִמּוֹ.

וְאוּלַי נִתְכַּוֵּן לִיתֵּן הָעֶלְיוֹן כַּתַּחְתּוֹן, פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל מִין בְּהֵמָה וְחַיָּה - בֵּין טְמֵאִים שֶׁאֵינָם לֹא מַעֲלֵה גֵּרָה וְלֹא מַפְרִיסֵי פַּרְסָה שֶׁלֹּא נִרְשְׁמוּ כָּאן בַּכָּתוּב, וּבֵין טְהוֹרִים שֶׁמַּעֲלִים גֵּרָה וּמַפְרִיסִים פַּרְסָה וְשׁוֹסַעַת שֶׁסַע שֶׁלֹּא נִרְשְׁמוּ גַּם כֵּן בַּכָּתוּב וּרְמָזָם בְּאָמְרוֹ ״לְכָל הַבְּהֵמָה״, וּכְלָל זֶה חוֹזֵר לְמַה שֶׁרָשַׁם בְּפָרָשַׁת סִימָנֵי בְּהֵמָה, וְלָזֶה אָמַר ״וּלְאֵלֶּה״ בְּוָא״ו. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטְעֶה לִיתֵּן כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה, לָזֶה פֵּרֵט שֶׁאֵין דְּבָרָיו אֶלָּא בִּבְהֵמָה וְחַיָּה.

אוֹ יִרְצֶה לְהַסְמִיךְ דִּין טֻמְאָה לְדִין אֲכִילָה הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה שֶׁלְּפָנֶיהָ וְגוֹ׳, מַה אֲכִילָה בְּכַזַּיִת גַּם טֻמְאָה בְּכַזַּיִת.

וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים הֶעֱמִידוּ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְטֻמְאַת אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה וּבְהֵמָה טְהוֹרָה, וְדָרְשׁוּ טֻמְאָה בְּכַזַּיִת מִפָּסוּק אַחֵר, דִּכְתִיב (ויקרא יא:מ) ״וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב״, וְזֶה לְשׁוֹנָם: לֹא בָּא אֶלָּא לִיתֵּן שִׁיעוּר לַנּוֹגֵעַ וְלַנּוֹשֵׂא בְּכַזַּיִת כְּמוֹ הָאוֹכֵל. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר עוֹד שֶׁרָמַז בִּסְמִיכוּת זֶה לוֹמַר שֶׁאִם יָלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה הַסָּמוּךְ לָהּ, דִּינוֹ שָׁוֶה.

וְרָאִיתִי לְרַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַ״ל שֶׁכָּתַב שֶׁלְּדַעְתּוֹ נִרְאֶה שֶׁמִּלַּת ״אֵלֶּה״ חוֹזֶרֶת עַל כָּל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, וְדָחָה דַּעַת הָאוֹמֵר ״אֵלֶּה לְכָל הַבְּהֵמָה״ וְכוּ׳. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיּוֹתֵר הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְלֹא יַחְלוֹק עַל מְקַבְּלֵי תּוֹרָה, כִּי מִי יִשְׁמַע לִדְבָרָיו כָּאן וַאֲפִלּוּ לְלָמְדָם וְהֵם הֵפֶךְ קַבָּלַת תּוֹרַת מֹשֶׁה, וּמַה גַּם בִּפְשַׁט הַכָּתוּב שֶׁאֲפִלּוּ בֵּי רַב זוּטַר כֵּן יָבִין בִּתְחִלַּת הַהַשְׂכֵּל, וּמִמִּי נֶעְדַּר אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה, וּמַה כֹּחוֹ לַחְלוֹק עִמָּהֶן גַּם בְּלֹא הֶכְרֵחַ, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמְּנַגְּדוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר אֲשֶׁר קָטָנָּם עָבָה מִמָּתְנָיו, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ הָאָמוֹרָאִים עַל גְּדוֹלִים שֶׁקְּדָמוּם (שבת קיב:) ״אִם הָרִאשׁוֹנִים״ וְכוּ׳. וּלְלַמֵּד עַל הָרַב זַ״ל זְכוּת אוּלַי שֶׁפֵּרוּשׁ זֶה לֹא כְּתָבוֹ אֶלָּא לְסִבָּה יְדוּעָה לוֹ, וְנָהַג מִנְהַג שִׁבְעִים זְקֵנִים (מגילה ט.) שֶׁשִּׁנּוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְגַם לָזֶה ה׳ יְכַפֵּר בַּעֲדוֹ.