כֹּ֚ל שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַהֹלֵ֖ךְ עַל־אַרְבַּ֑ע שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לָכֶֽם׃

הכתוב פותח את דין שרץ העוף ההולך על ארבע, וקובע ששקץ הוא. רש״י מבאר ש״שרץ העוף״ הם הדקים הנמוכים הרוחשים על הארץ, כגון זבובים, צרעות, יתושים וחגבים. רשב״ם מבאר ש״ההולך על ארבע״ הוא כעין דבורים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק פותח פרשה חדשה בעניין השרצים המעופפים, כלומר החרקים הקטנים בעלי כנפיים ההולכים גם על רגליהם. הכלל הוא ששרץ עוף כזה שקץ ואסור באכילה, אך יש בו יוצאים מן הכלל, כפי שיתבאר בפסוק הבא. הכתוב מבחין אפוא בין העופות הגדולים שנמנו לעיל לבין החרקים המעופפים, הנידונים בפני עצמם.