וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ כִּ֣י חׇקְךָ֤ וְחׇק־בָּנֶ֙יךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃

הכהנים נצטוו לאכול את המנחה במקום קדוש, כי חוקך וחוק בניך היא מאשי ה׳, כי כן צוויתי. רש״י מדייק ש״וחוק בניך״ בא ללמד שאין לבנות חלק בקדשים, אלא לבנים בלבד, ושהלשון ״כי כן צויתי״ מלמדת שיאכלוה אף באנינות, כלומר אף ביום מיתת קרוב. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. חזקוני מדייק מן המילים ״אתה, היא״ שהן מיעוטים הממעטים תודה ולחמה, איל נזיר ולחמו, ואיל המילואים ולחמו. הפסוק מדגיש את זכות הכהנים הזכרים במנחה כחלקם הקבוע, ומחדש שבאותה שעה של אנינות מותר להם לאכול את המנחה, בשונה מן הכלל הרגיל, מפני שכך נצטוו לאותו יום.