וַיִּקְרָא א׳ · ט׳

עלה. לְשֵׁם עוֹלָה יַקְטִירֶנּוּ:

אשה. כְּשֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ יְהֵי שׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם הָאֵשׁ; וְכָל אִשֶּׁה לְשׁוֹן אֵשׁ, פוש"ייר בְּלַעַז:

ניחוח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָֹה רְצוֹנִי (שם):

וְגַוֵיהּ וּכְרָעוֹהִי יְחַלֵל בְּמַיָא וְיַסֵק כַּהֲנָא יָת כּוֹלָא לְמַדְבְּחָא עֲלָתָא קוּרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ

ירחץ במים. כהן או לוי על כן הוצרך להוסיף עם והקטיר מלת הכהן:

אשה. שם התאר וטעמו קרבן אש והוא תאר למלת הכל:

ניחוח. מפורש:

וכרעיו - רגליו

וקרבו וכרעיו ירחץ. לפי שהיא באה על שלחנו של מלך, אבל פרים ושעירים הם נשרפים חוץ אין הקרב והכרעיים טעונים רחיצת מים.

ירחץ במים. רחיצה האמורה גבי אדם מתרגמינן ״‎יסחי״‎ לפי שהוא לשון טבילה בחוץ כמו כאשר יפרש השוחה לשחות, אבל רחיצה האמורה בקרבנות מתרגמינן ״‎יחליל״‎ פירוש יוציא מהן הפרש וישארו חלולים.

ירחץ במים. יכול מה רחיצה האמורה להלן ארבעים סאה אף רחיצה האמורה כאן תהא טעונה ארבעים סאה תלמוד לומר מים - כל שהוא.

את הכל. לרבות עצמות וגידים קרניים וטלפים וצמר שבראש הכבשים ושער שבזקן התישים בזמן שהם מחוברים.

אֶת הַכֹּל. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים כאן) לְרַבּוֹת הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם. וְקָשֶׁה, לָמָּה לֹא הִקְרִיב אַבְרָהָם אֶת הַשֶּׂה לְעוֹלָה בְּקַרְנָיו וְגוֹ׳ (בראשית כב:יד) וְהִנִּיחַ קַרְנָיו לְשׁוֹפָרוֹת כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פרקי דרבי אליעזר לא). וְאוּלַי שֶׁהִקְרִיב הַכֹּל וּפָקַע מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּדְתְּנַן (זבחים פו.) וְכֻלָּן שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחְזִיר.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְלַשׁ מֵעָלָיו קוֹדֶם זְרִיקָה, וְלֹא נִתְרַבּוּ הַקַּרְנַיִם וְכוּ׳ לְהַקְרָבָה אֶלָּא בְּעוֹדָן מְחֻבָּרִים, אֲבָל נִתְלְשׁוּ אֲפִלּוּ עָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ יֵרְדוּ, דִּכְתִיב (דברים יב:כז) ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר״ וְגוֹ׳, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה, וְכִדְרַבִּי זֵירָא שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת הַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ (זבחים פו.), נִתְלַשׁ קוֹדֶם זְרִיקָה שָׁרֵי לְמֶעְבַּד מִנַּיְיהוּ אֲפִלּוּ קָתָא דְּסַכִּינֵי.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה, וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כח.) קִיֵּם אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין, כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּפָרָשִׁיּוֹת אָבוֹת שֶׁזֶּה הָיָה לְרָצוֹן, כָּל שֶׁאֵין הֶכְרֵחַ בַּדָּבָר לְאֵיזוֹ סִבַּת זְכוּת, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר נִשּׂוּאֵי תָּמָר לִיהוּדָה, נִשּׂוּאֵי שְׁתֵּי אֲחָיוֹת לְיַעֲקֹב, וּכְמוֹ כֵן קַרְנֵי אַיִל עָמְדוּ לְנֵס בְּהוֹדָעַת נְבִיאִים, וְלָזֶה לֹא קִיְּמוּ מִצְווֹת הָעֲתִידוֹת לְהַקְטִיר קַרְנָיו.