צְפַנְיָה ג׳ · ד׳

חָמְסוּ תּוֹרָה. לֹא הוֹרוּ אוֹתָהּ לְשׁוֹאֲלֵיהֶם.

נְבִיֵי שִׁקְרָא דִי בְגַוָהּ בָּאֲשִׁין גַבְרִין שָׁקְרִין כַּהֲנָתָא מַפְסִין קוּדְשָׁא חָטְפִין בְּאוֹרַיְתָא:

נביאיה פוחזים - ריקים, כמו: פחז כמים, אין להם לחם לאכול על כן נתנבאו.

ומלת בוגדות - פועלות והם אנשים לנשים בוגדות.

חמסו - רע עשוי בגלוי יקרא חמס, חמסו תורת המשפט ולא דנו כדת, וחמסו ממון שלא כדין.

נביאיה פוחזים. נביאי הבעל המה קלי הדעת ואנשי בוגד:

כהניה. כהני המקדש חללו את הקודש ומבזין אותה:

חמסו תורה. הסירו את התורה ולא למדוה את העם ועל הכהן ללמד כמ״ש כי שפתי כהן וגו׳ תורה יבקשו מפיהו (מלאכי א):

פוחזים. קלי הדעת וכן אנשים ריקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳):

בוגדות. מל׳ בוגד:

חללו. ענין בזיון:

חמסו. ענין הסרה כמו ויחמוס כגן שכו (איכה ב):

נביאיה, הם פוחזים וריקים, והם אנשי בוגדות הם אנשים לנשים הבוגדות בבעליהן ומזנות עמהם, וכהניה, שעליהם מוטל לשמור את המקדש וקדשיו.

הם חללו קדש, וגם תחת שעליהם מוטל ההוראה, הם חמסו תורה: