הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂאֽוּ־מִ֝נְחָ֗ה וּבֹ֥אוּ לְחַצְרוֹתָֽיו׃

הבו - טעם כבוד שמו - הוא הארון שהוא נקרא שם, על כן ובואו לחצרותיו.

הבו לה' בני אלים. תנו לו בפיכם כבוד ועוז וכן תנו לו הכבוד במעשה שתשאו לו מנחה:

בחצרותיו. והם חצרות בית המקדש לכבוד שמו:

כבוד שמו. כבוד הראוי לשמו:

שאו. סבלו מנחה על הכתף ובואו עמה לחצרותיו בה״‎מ: