הוֹד־וְהָדָ֥ר לְפָנָ֑יו עֹ֥ז וְ֝תִפְאֶ֗רֶת בְּמִקְדָּשֽׁוֹ׃

הוד, לפניו - לבדו, לא לפני אלילי העמים.

במקדשו - השמים משמי קדשו, או הארון שנקרא עוז בבית המקדש והוא הנכון. והטעם: כי השמים מעונות הכוכבים ובית המקדש בית זבול לו:

הוד והדר. הם הככבים יכירו בגדולתו ויתנו הוד והדר לפניו:

עוז ותפארת. יתנו במקדשו והוא השמים שהם מעון קדשו והם יודו שהוא אדון על הכל:

הוד והדר לפניו, ההוד הוא ענין פנימי בעצמות הדבר, וההדר הוא היופי החיצוני למראה עינים, וכן העז הוא ענין פנימי, שהדבר עז בעצמותו, והתפארת הוא ענין חיצוני שבו יתפאר לפני אחרים, עפ"ז יאמר שה' בעצמו נמצא לפניו הוד והדר, כפי רצונו הפנימי וכפי הרצון המתגלה, ומזה נשתלשל עז ותפארת במקדשו, שמן ההוד הפנימי שנמצא בעצמו נשתלשל העוז במקדשו, שבו מנהיג העולם, ומן ההדר נשתלשל התפארת, שבו ינהיג הנהגה הפלאיית, שבה יתפאר בכחו הגדול: