וַיָּ֤שֶׁב עֲלֵיהֶ֨ם ׀ אֶת־אוֹנָ֗ם וּבְרָעָתָ֥ם יַצְמִיתֵ֑ם יַ֝צְמִיתֵ֗ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וישב, אונם - כמו: ועולתה קפצה פיה מן עול מגזרת און, מה שחשבו לעשות לי הביא השם עליהם.
וטעם יצמיתם - פעמים שיש מהם שהצמיתה אותם הרעה שחשבו לעשות לי ויש מהם שיצמיתם השם בדרך אחרת, שלא עלתה על לבם.
וישב. עבר במקום עתיד ורבים כמוהו בדברי הנבואה אמר אותי יצילני מידם וישב עליהם את האון והעמל שעשו:
ואונם. מן עמל ואון אף על פי שהוי"ו נחה, וכפל עוד לחזק ואמר יצמיתם ה' אלהינו:
וישב עליהם. עליה׳ ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע:
וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה׳:
יצמיתם ה׳. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה:
אונם. ענין כח כמו מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳):
יצמיתם. ענין כריתה כמו אותו אצמית (לקמן קא):
וישב, ועל הרשעים ישב את אונם וחמסם, ולא שיהיה העונש ע"י סבה שחוץ להם, רק ברעתם יצמיתם שהרעה עצמה תכרית אותם, ולא יהיה ע"י דרך הטבע רק יצמיתם ה' אלהינו, כמ"ש טבעו גוים בשחת עשו נודע ה' משפט עשה כמו שפרשתי שם, גם יאמר שיכרתו משני טעמים, א. מצד רעתם, ב. מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו ויריב רבינו מני צר:
