תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵֽי־אָדָֽם׃

בדר ודר. מעולם כי אתה מקדם הכל היית:

תשב - אתה אל ולא אדם תקיף, כי תשב אנוש בימי הזקנה עד היותו דכא.

ותאמר שובו בני אדם - אל העפר אשר לקחתם ממנה.

תשב. עד היותו דכא בימי הזקנה, כלומר לא יועילו חזקו בימי בחורותיו כי אתה תשיבנו דכא:

ותאמר שובו בני אדם. שישובו בני אדם בתשובה ועל ידי היסורים אומר להם כי הם השלוחים:

תשב אנוש. אתה משיב את האדם מן רוב אומץ חזקו אשר יהיה מדוכא ביסורים המחלישים כח ובזה כאלו תאמר לבני אדם שובו מדרכיכם הרעים על כי אין יסורים בלא עון:

תשב, כמו שהיית מעון הרוחות מאז, כן בעת תשב אנוש עד דכא, שהגוף יאפסו כחותיו עד שידכא וישוב אל האפס, בזה תאמר שובו בני אדם, תצוה לבני אדם שישובו מן חיי החומר אל מעונם ששכנו שם בתחלה, והוא שישובו אליך אל, שבך שכנו מעולם ועד עולם: