שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָה עַד־מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ׃

שובה - הטעם מחרון אפך, כי למעלה כתוב: כי כלינו באפך.

והנחם - דרך משל לבן אדם שינחם.

שובה. טעמו מלרע אמר שובה אלינו עד מתי תזניחנו והנחם על עבדיך הנחם עליהם כי כבר נשאו עונם:

שובה ה׳‎. שוב מחרון אפך עד מתי תחרה עוד:

והנחם. חשוב על עבדיך מחשבה אחרת להיות מרוצה להם:

שובה ה' עד מתי, שובה מחרון אפך עד מתי שנביא לבב חכמה, שעד הזמן הזה שנוכל להביא לבב חכמה תשוב ולא תענשנו באפך ע"י חטאינו, וגם והנחם על עבדיך שלא תחול על עבדיך הצדיקים עברתך הכוללת בחטא אדה"ר: