תְּהִלִּים צ׳ · י״ג

שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָה עַד־מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

שובה ה׳ עד מתיי, והינחם על עבדיך. אבן עזרא מבאר את הטעם. רד״ק מסביר את הטעמים. מצודת דוד מבאר ״שוב מחרון״. הפסוק פותח את חלק הבקשות, והמילים ״עד מתיי״ בתוכו הן קריאה קצרה ונוקבת שאין בה ניסוח מנומס.
מבוסס על אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שובה - הטעם מחרון אפך, כי למעלה כתוב: כי כלינו באפך.

והנחם - דרך משל לבן אדם שינחם.

Ibn Ezra on Psalms -- Daat

רד״ק

רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13

שובה. טעמו מלרע אמר שובה אלינו עד מתי תזניחנו והנחם על עבדיך הנחם עליהם כי כבר נשאו עונם:

Derekh Mesilah, Furth 1843

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

שובה ה׳‎. שוב מחרון אפך עד מתי תחרה עוד:

והנחם. חשוב על עבדיך מחשבה אחרת להיות מרוצה להם:

On Your Way

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

שובה ה' עד מתי, שובה מחרון אפך עד מתי שנביא לבב חכמה, שעד הזמן הזה שנוכל להביא לבב חכמה תשוב ולא תענשנו באפך ע"י חטאינו, וגם והנחם על עבדיך שלא תחול על עבדיך הצדיקים עברתך הכוללת בחטא אדה"ר:

On Your Way