נ֤וֹדַ֨ע ׀ יְהֹוָה֮ מִשְׁפָּ֢ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
נוקש - פועל ושרשו עם נו"ן והנכון להיות הקמץ הקטן תחת פתח, כי כל התנועות מתחלפות ולהיותו מגזרת תרגום אין טעם לו, והלא מצאנו וינקשו מבקשי נפשי והנה שנים שרשים.
הגיון - זה אספר באמת.
נודע יהוה עתה נודע יי' במלחמה זו, כי נצחום ישראל במעט כח ויכלת שהיה להם כנגדם; ולא היו יכולים לנצח אותם אם לא יי' שנלחם לישראל.
משפט עשה בפלשתים.
בפעל כפיו נוקש רשע זה גלית, כי בחרבו נהרג. ומלת נוקש בצר"י כמו בפת"ח, והוא מבנין נפעל מענין מוקשים. ויש לפרש הנו"ן שורש, והוא פעל עומד מענין וינקשו מבקשי נפשי (תהלים לח יג); ונוקש ויקש ענין אחד.
הגיון סלה: התשועה הזאת היא לנו הגיון והודאה.
נודע ה׳. כשעושה משפט אז הוא נודע ומפורסם לכל:
נוקש רשע. כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום:
נוקש. מל׳ מוקש:
הגיון. ענינו מחשבה כמו והגיון לבי (לקמן י״ט):
