זְכׇר־אֲנִ֥י מֶה־חָ֑לֶד עַל־מַה־שָּׁ֝֗וְא בָּרָ֥אתָ כׇל־בְּנֵֽי־אָדָֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
זכור - זה המשורר ידבר על לשון ישראל בגלותם, כי כל אחד רואה שדור הולך ודור בא ואין מושיע וכמה יקוה המקוה ושנותיו קצרות וזה הוא: זכור מה אני ומה חלדי, כי מה ישרת אחורנית כדרך: אדם פטדה וברקת. חופש כל חדרי בטן.
וחלד - כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ, זמן ידוע.
וחלדי כאין נגדך - ולמה בראתנו ואנחנו שוא כדרך אך הבל בני אדם כזב בני איש. והנה הטעם: כל אחד מישראל מתאונן בשביו כי ימות ולא יראה ישועת השם.
זכור. ידבר על לשון אשר הוא מזרע דוד בגלות ואמר כי הוא מפחד מהמיתה ולא יראה הישועה ואולי לא יניח בן תחתיו והנה נפסקה המלכות, או בכל דור ודור יתאוה מי שהוא מזרע דוד שתהיה בימיו הישועה ויהיה הוא המלך המשיח, ואמר זכור אני מה בעולם כי מעט הוא חיי האדם, ואזכור על מה שהוא בראת כל בני אדם כי לתמותה בראת אותם החיים שוא והבל:
זכר אני. בכל עת אני זוכר וחושב מה הוא הזמן שיש לי בזה העולם הלא הוא המעט ופן אמות ולא אראה הישועה:
על מה שוא. למה בחנם בראת כל בני אדם אם ימות ולא יראה הישועה:
חלד. ענין זמן כמו האזינו כל יושבי חלד (לעיל מט):
שוא. על חנם וכן שוא שקד שומר (לקמן קכז):
זכר אני, כי העמדת מלכות ב"ד הוא ההולך מהלך השלמות לכלל מין האנושי, ושמו של משיח הוא מן הדברים שקדמו לעולם כמ"ש חז"ל, כי הוא תכלית המין כולו והתכלית קודם במחשבה, ואם לא תבא הישועה האמתית הלא צריך לזכור אני מה חלד, הלא אז מציאותי בחלד הוא בחנם, וגם על מה שוא בראת כל בני אדם, שאז כלל מציאות מין האדם, הוא לשוא לחנם, אחר שלא יגיעו אל התכלית האחרון שזה יהיה בימי המשיח שיכירו כולם את שם ה' ויעבדוהו שכם אחד:
