אַף־תָּ֭שִׁיב צ֣וּר חַרְבּ֑וֹ וְלֹ֥א הֲ֝קֵימֹת֗וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃

אף צור חרבו - חידוד חרבו וחרבות צורים, כדרך: מצור החלמיש, מחלמיש צור.

ולא הקמותו - בנפלו, או כמו: העמדתו, כמו: וקם הבית.

אף תשיב צור חרבו. הפך וכתותי מפניו צריו. וצור חרבו פירוש חדוד חרבו והוא הפך כמו ותולעת שני שני התולעת:

ולא הקמותו. לא היה לו תקומה בפני צריו:

אף תשיב וגו׳‎. עם כי חרבו היתה לטושה וחדודה להכות בו את האויב הנה השבת החדוד לאחוריו לבל יוכל להכות בו את האויב וגם לא הקמת אותו במלחמה להנצל הוא מיד האויב ר״‎ל אף אם היה לפי הטבע מקום להתגבר הוא על האויב נלחמו עמו ממרום ולא נתגבר וגם נפל עוד:

צור. ענין חדוד כמו חרבות צורים (יהושע ה):

אף תשיב, הנה גם אחר שכבש נ"נ את ארץ יהודה אם לא היה צדקיהו מורד בו לא היה מבטל מלכותו, אבל עוד תשיב צור חרבו, היינו שצדקיהו הוציא חרבו השלופה עוד הפעם למרוד בנ"נ ולהלחם נגדו, אמנם לא הקמותו במלחמה, כי נ"נ כבש אותו שנית, ועי"כ השבת מטהרו, ר"ל כי בפעם הראשון שכבש את מלכי יהודה הגם שחרב מלך יהודה לא היה לו צור ותוקף וחידוד, עכ"פ היה לו טוהר ונקיות, שלא היה בה לכלוך וגיאול, (כי מה שנלחם נגדו טרם שנשבע לעבדו לא נחשב בזה כמפר אלה ושבועה) אבל אחר שנכנע תחתיו ונשבע לעבדו, והוא השיב צור חרבו שנית, ועבר על השבועה אשר השביעו נ"נ באלהים עי"כ נשבת הטוהר של צור חרבו, כי נחשב כמפר אלה וברית, ועי"כ כסאו לארץ מגרתה, ונשבת מלכות יהודה מכל וכל, ויותר מזה כי הקצרת ימי עלומיו, ששחט את בניו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור, ובזה עטה עליו בושה, ועי"כ מת לפני זמנו, סלה סיום הענין: