פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחׇ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃

פנה. כאדם הפונה מעסקיו ונותן עיניו בדבר אחר:

לבן אמתך. זכר האם לפי שהיא עיקר היצירה כי גידול העובר בימי יציאתו בבטן האם הוא ושם מתגדל ונוצר זמן הקצוב גם אחר יציאתו ניזון בשדי האם לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב כי מעשי האדם הן לטוב הן לרע אע"פ שהם בבחירת האדם לפי למודו יהיו מעשיו ויש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. אמר אני עבדך משני פנים אחד שהרגלתי עצמי בעבודתך ועוד כי היה בטבעי ג"כ כי אמי היתה אמתך:

לבן אמתך. ר״‎ל אני מוכנע כבן אמה יליד בית: