נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּלְתָ֨ה ׀ נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֢וֹת יְ֫הֹוָ֥ה לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
נכספה - התאותה וכמעט כלתה מרוב התאוה. והטעם: שעברה חק התאוה על כן מלת גם.
לחצרות ה' - אם זה מבני קרח הוא בבבל, או אם מבני קרח בימי דוד.
לחצרות - שהוא סביבות אהל השם, או דרך נבואה.
לבי - הוא השכל והדעת שהם בנשמה.
ובשרי - הגוף, והשַעַר - הפה. פירוש: שער בשר הגוף המרנן, עם שכל מחשבת הכל - הוא הפה, שהוא פתח הבשר, על כן ירננו.
וטעם אל - כנגד כלתה, או שהיה החיה הלב עם הבשר.
נכספה. כלתה יותר מנכספה לפיכך אמר וגם כאילו כלתה מרוב התאוה לפיכך בא התאוה בזה הלשון:
בחצרות. כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש בחצרות לא בהיכל:
לבי ובשרי ירננו. בשרי הוא הפה האומר השיר עם כוונת הלב או פי על דרך משל כמו כל עצמותי תאמרנה:
נכספה. יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה׳ ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה׳:
נכספה. ענין תאוה כמו נכסוף נכספת (בראשית ל״א):
כלתה. אף הוא ענין תאוה וחשק כמו כלתה לתשועתך נפשי (לקמן קי״ט):
