כִּ֤י נוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃

כי נועצו - עצת לב יחדיו.

וטעם עליך - כי שמך נקרא עליהם.

כי נועצו. אף על פי שהיו נלחמים זה עם זה הגוים האלה עתה נועצו לב יחדיו כדי להלחם בישראל: וטעם עליך. כי יאמרו לא תוכל להושיענו מידם:

עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך:

כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא"י ויש רחוקים מא"י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ"א י"ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע"י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא"י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא"י והגרים רחוקים מא"י, וכן באו (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א"י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא"י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין: