לֹ֤א יָדְע֨וּ ׀ וְלֹ֥א יָבִ֗ינוּ בַּחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֝מּ֗וֹטוּ כׇּל־מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃

לא - דברי המשורר שהוכיחם ולא ידעו ולא הבינו, או טעמו, שתקו כאילו לא ידעו.

וטעם בחשכה יתהלכו - כי השוחד יעור עיני פקחים.

וטעם ימוטו - ראוים הם מוסדי ארץ שימוטו בעבור עיוות הדין, או לא יחוסו השופטים שימוטו כל מוסדי ארץ.

לא ידעו ולא יבינו. השופטים הם כאילו לא ידעו ולא יבינו דבר המשפט ובחשיכה יתהלכו בו כי השוחד יעור:

ימוטו כל מוסדי ארץ. מפני מעשיהם ימוט כל מוסדות ארץ ויחריב העולם כי המבול בא לעולם מפני החמס:

לא ידעו. אין הדיינים נותנים לב לדעת ולהבין חומר העון והרי הם כההולך בחשיכה ואינו יודע במה יכשל:

ימוטו. הלא בעבור קלקול הדין ימוטו מוסדי הארץ והיא קרובה לפול כי על שלשה דברים העולם עומד והדין אחד מהם כן ארז״‎ל:

ימוטו. מלשון הטיה:

לא ידעו, נגד העושק עושים א"ע כאילו אין יודעים מן העושק שנעשה, ונגד הדין הבא לפניהם משני בעלי דינים, לא יבינו לדין דין אמת לאמתו, ועי"כ בחשכה יתהלכו, מציין את המשפט שהוא אור העולם והוא מוסדות תבל, וע"י העדר המשפט יתהלכו בחשכה וימוטו כל מוסדי ארץ, ור"ל שהמשפט מחזיק ישוב הארץ בשני אופנים, א. מצד הגמול האלהי שאם אין דין למטה ימנע אורו והשפעתו מלמעלה ובחשכה יתהלכו, ב. מצד הטבע שאז איש את רעהו חיים בלעו וא"א שיתקיים הישוב המדיני, ועז"א ימוטו כל מוסדי ארץ: