תְּהִלִּים ע״ט · א׳

לעיים. לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו:

מזמור לאסף אלהים באו גוים - הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר. יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.

וטעם אלהים - איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

בנחלתך - ארץ ישראל.

לעיים - מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'. ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

מזמור. נאמר זה המזמור על חרבן ירושלים כמו שמפרש: ואמר אלהים. לשון קריאה כלומר אתה שאתה אלהים איך התאפקת על זה שבאו גוים אחרים על נחלתך:

לעיים. לגלים כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים:

אלהים. אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך:

לעיים. כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים:

לעיים. ענינו תל וגל כמו לעי השדה (מיכה א׳):

מזמור לאסף, הוסד על החורבן, אלהים באו גוים בנחלתך, כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה', ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים: