בַּחוּרָ֥יו אָכְלָה־אֵ֑שׁ וּ֝בְתוּלֹתָ֗יו לֹ֣א הוּלָּֽלוּ׃

בחוריו - דימה מאכלת החרב למאכולת אש, כדרך: כי אש יצאה מחשבון. וטעם וי"ו בחוריו - למות חסידים במלחמה.

ובתולותיו - שהיו צנועות, לא ראו חופות במות הבחורים.

אכלה אש. על דרך משל נקראה המלחמה אש: ואמר הבחורים. כי הבחורים יוצאים למלחמה:

ובתולותיו לא הוללו, כיון שמתו הבחורים לא נכנסו לחופה שהיו נשואות לבחורים שמתו אם היו חיים:

והוללו. ענין שמחת החופה וכן קראו בית החופה בי הלולא ונקרא כן לפי שמהללים בשירים חתן והכלה:

בחוריו. אנשי המלחמה:

אכלה אש. בערה בהם אש חמת ה׳‎ ומתו במלחמה:

לא הוללו. לא באו אל בית החופה כי חתניהם מתו במלחמה:

הוללו. בית החופה נקרא בדרז״ל הלולא (כתובות ה׳) ע״ש שמהללים ומשבחים שמה את החתן ואת הכלה:

בחוריו אכלה אש, כי במלחמת מצוה אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה ושם נפלו הבחורים, והבתולות לא הוללו בחופה: