וַיִּתֵּ֣ן לֶחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִ֝יגִיעָ֗ם לָאַרְבֶּֽה׃

ויתן - הזכיר זאת, בעבור צורך הארץ ליבול הארץ.

ויתן לחסיל יבולם. כי התבואות כל יגיע האדם:

ויגיעם. היא התבואה הבאה ע״‎י עבודה ויגיעה וכפל הדבר במ״‎ש:

לחסיל. מין ארבה:

יבולם. מלשון יבול ותבואה וכן ונתנה הארץ יבולה (ויקרא כ׳):

(מו-מז) ויתן, ב. מכות ארבה וברד היו כפולות, שאחר שהארבה אכל כל אשר הותיר הברד, והברד לא החריב את הכל, כמ"ש והחטה והכסמת לא נכו, וא"כ היה הברד למותר, שהיה די בארבה לבדו לאכול כל פרי ארצם, וז"ש הלא יתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה ובכ"ז יהרג בברד גפנם, והיה הברד למותר, ועל כן הקדים המשורר ארבה לברד: