ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ ׀ אֱֽלֹהִ֗ים ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃

הודינו - בדבק למ"ד וגם בחסרונו נכון הוא כמלת זמרה אזמרך ויזמרו לך. וטעם פעמים להזכיר כי נודה לך פעם אחרי פעם, או בכל זמן.

וקרוב שמך - לענות כי כן ספרו לנו אבותינו ולא הזכיר המספרים, כמו: אשר ילדה אותה. והנכון שאלה המספרים הם נביאים שספרו לנו על שמך.

הודינו. יאמר ישראל בקיבוץ גליות הודינו לך. והכפל לחזק ההודאה:

וקרוב שמך. ויאמרו כי קרוב שמך לקוראיך:

ספרו נפלאותיך. ואז יספרו כל הרואים הגאולה יספרו נפלאות שעשה האל עם ישראל ויספרו מה שאמרת כבר על ידי נביאך כי אקח מועד:

הודינו. בכל עת אנו מודים לה׳‎:

וקרוב שמך. וכן בכל עת קרוב לנו שמך להציל ולהושיע:

ספרו. ר״‎ל כאשר אבותינו ספרו נפלאותיך:

הודינו, הפסוק הראשון הוא כעין הצעה, יאמר אנחנו מודים לך אלהים על התשועה שעשית לנו, וקרוב שמך ספרו נפלאותיך, ר"ל הגם שאם נראה ההנהגה בדרך הטבע נדמה לנו ששמך רחוק מזה העולם, כי ידומה שהעולם כמנהגו נוהג, אבל אם נראה נפלאותיך, עת שתפליא פלאות ותשדד את הטבע, אז נראה ששמך קרוב ומשגיח על העולם השפל, ושעור הכתוב נפלאותיך ספרו כי קרוב שמך, הנפלאות שלך הם יספרו ויודיעו לנו כי שמך הוא קרוב אל בריותיך ושאתה קרוב לכל קוראיך: