אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כׇּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם׃

אתה - הטעם שהזכיר הדבר והפכו בקעת והובשת וכולם בארץ, והזכיר כי השבעה גבולות הם נצבים לעולם ולא יתחלף היישוב.

וטעם קיץ וחורף - בעבור היות רוב היישוב בפאת שמאל וקצתו בפאת דרום, וטעם להזכיר זה עם גבולות ארץ, כי בהיות במקום אחד קיץ הוא במקום אחר חורף.

קיץ וחורף. גם כן דבר והפכו ובכלל חורף וקיץ כלל קור וחום וכל אחד מהם הוא צורך הברואים וזכר התנועה התמידית יום ולילה וזכר התנועה התמידית קיץ וחורף, וכן כל גבולות ארץ שהם שבעה נופות וכל נוף הפך האחר ואוירו משונה מחבירו והכל לצורך הברואים:

ומאור ושמש. פירושו מאור אור הלבנה והככבים בלילה אחד ואור השמש ביום וכל זה הכינות לצורך הברואים כי אור השמש גלויה תועלתו באורו ובחומו ואור הירח והככבים צורך הולכי מדברות ויורדי הים ובהם לצורך הצמחים ויש לירח גם כן בכח המים וכל כוכב וכוכב יש לו כח בצמחים או באבנים ובמתכות:

כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו:

הצבת. העמדת:

קיץ. ימות החמה:

וחורף. ימות הגשמים:

אתה, וגם התנועה השנתית שתלך השמש מצפון לדרום ומדרום לצפון על קו המזלות, הוא מאתך, כי אתה הצבת כל גבולות ארץ, שעי"כ יצוייר הישוב בארץ בצפון ובדרום, כי קיץ וחורף אתה יצרתם, שעי"כ יהיה הקיץ והחורף לפי מה שתלוז השמש מן קו המשוה לצפון ולדרום כנודע וכנ"ל סי' י"ט, עד שגם בסדור הטבעי נמצא פעולות הפכיים, והכל לתכלית ישוב הארץ וכולם בחכמה עשית: