מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃

מי - אמר רבי משה: הטעם כל חפצו הוא בשמים להיותו עם המלאכים כאילו אמר כל אשר לי הוא בשמים ועמך, אין לי חפץ בארץ. אמר ר' יהודה הלוי מ"כ: מי הוא שאני מבקש הוא בשמים, כדרך: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ולפי דעת הגאון: כי תחסר מלת זולתך אחר בשמים. ולפי דעתי: כי אין לו חפץ בשמים ובארץ אחר אבוד גופו, על כן אחריו.

מי. בבעלי האמונות הרעות יש מאמינים בשמש או באחד הכוכבים ואני אין לי חפץ אלא בך לבד לא שמתי לך שותף לא בשמים ולא בארץ:

ובארץ. רוצה לומר בארבע יסודות כי יש עובדים המים וכן הרוח והעפר:

מי לי. עתה רואה אנכי כי אין מי בצבא השמים להרע או להיטיב:

ועמך. לא חפצתי לשתף עמך את מי בארץ כי אין דומה לך:

מי לי, עד שאקרא להמון כחותי לאמר, מי לי בשמים, מי הוא מכם השייך לשמים, שהיא הכח השמיימי הרוחני הנעלה מן הזמן והגשם, אל הכח הזה השמיימי הנמצא בי אשמע ואותו אבקש, ועמך לא חפצתי בארץ, ועם מה שאני עמך, דבק באלהות ורוחניות ע"י הנפש הרוחניית האלהית הנמצא בי, לא חפצתי בארציות כלל, ומואס אני את החומר והצלחות הארציית כולנה, רק אביט אל הצלחות שמיימיות אושריות רוחניות, כי הלא כלה שארי ולבבי הלא כחות הגוף כולם יכלו ויתמו לבסוף, בין שארי שהוא בשר הגוף שהוא הנושא לאלה ההצלחות המדומות, וגם לבבי שהוא החפץ ומתאוה אל הצלחות האלה, הלא הוא כלה ובלתי נצחי ועם כליונם יכלו גם ההצלחות שהם נשואות עליהם, אבל צור לבבי, הצור העקרי השרשי של לבבי, הצור שעליו תום לבבי יעמוד, שהיא הנפש שהיא צור האדם ושרשו, וכן חלקי אלהים החלק האלהי הנמצא בי הלא הוא אינו כלה רק יעמד לעולם, וא"כ האושר הנישא עליו הוא ג"כ נצחי בלתי נפסד: