יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃

וצדקתך. לצדק את הדין:

ישאו - הטעם כי בהיות המלך שופט צדק ירבה שלום בארץ.

וטעם הרים - שאין שם יישוב.

וטעם בצדקה - בעבור הצדקה ישאו הרים וגבעות שלום כדרך בבעל פעור. ויש אומרים: כי בצדקה, כמו: שלום.

ישאו הרים וגבעות. דרך משל על האומות שיצא שלום על ישראל בימיו, וכן היה בימי שלמה וכן יהיה בימות מלך המשיח ויחיו כל ישראל בצדקה וביושר:

ישאו הרים. ר״‎ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו:

וגבעות. גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט:

ישאו, והנה שיתמיד הצדק והמשפט באומה, תלוי, א. מצד השופט ועז"א ידין עמך בצדק, ב. מצד העם, שלפעמים יטו משפט מפני עניים, שעל ידי עניים יעשו עשק ועול, ועז"א ישאו הרים שלום לעם, שע"י שיהיה ריבוי תבואה בהרים כמ"ש אחר זה יהי פסת בר בארץ בראש הרים, על ידי זה ישאו להם אלומות השלום ולא יהיה ריב ועשק ביניהם, ולפעמים יטו משפט ע"י שהם רשעים ואין יראת ה' בלבם, עז"א שגבעות ישאו להם שלום ע"י הצדקה, שכולם יהיו עובדי ה' ויראיו: