גַּם־לְשׁוֹנִ֗י כׇּל־הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי־בֹ֥שׁוּ כִי־חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי׃ {פ}

גם - עתה אזמר בכינור, רק תמיד לשוני תהגה צדקתך בלא כינור, על כן מלת גם והזכיר כי בושו או חפרו ארנן, כי אין לי פחד.

גם לשוני. לפי שזכר השפתים זכר גם כן הלשון, כי הדברים יאמרו עם השפה והלשון:

כי בשו. הם יבושו ואני אזמר:

צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול:

כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום:

תהגה. תדבר כמו לא יהגו בגרונם (לקמן קט״ו):

חפרו. ענין כלימה: