לְמַ֤עַן ׀ תִּ֥מְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ׃

למען תמחץ רגלך - כף רגלך לנוכח דוד כי עלית למרום.

ותי"ו תמחץ רגלך - לשון נקבה כמו רגלי עמדה במישור ותהיה המלה מהפעלים העומדים, או תי"ו תמחץ לנכח דוד וזה דרך משל. ור' יהודה אמר: כי תמחץ הפוך, כמו חמוץ בגדים.

לשון כלביך - רמז לאויבים שהיו מדברים על דוד.

מאויבים - מדם אויבים.

מנהו - כמו מן הוא והלאה ובא משונה בעבור היותו סוף פסוק. ויש אומרים: מאויבים מהכלל.

ומנהו - כמו שמץ מנהו רמז למלכה. ואחרים אמרו: כי מנהו, כמו צוהו והשלש נקודות אין מנהג שימצאו תחת קמץ גדול כי הוא פתח קטן.

למען תמחץ. תאדם. כמו הפוך תחמץ מן חמוץ בגדים שפירושו אדום:

בדם לשון. למען תמחץ רגלך ותמחץ לשון כלביך המלקקים דם האויבים כלומר כי הפגרים יהיו אוכלים אותם הכלבים ותאדם לשון הכלבים מן הדם ותאדם גם כן רגל ההולך עליהם: וכף רגלך וכף כלביך, כנגד ישראל. ומלת בדם. סמוכה למלת מאויבים הרחוק ממנו לא ללשון כלביך הקרוב. וכמוהו רבים לפיכך בדם קמוץ ומפני מ"ם מאויבים אין לו משפט הסמיכות להיות בפתח: ומלת מנהו תוספת ביאור כי כבר אמר מאויבים. ואמר עוד מנהו והוא יחיד דרך כלל. או יהיה פירושו מנהו ממלך אשור והוא הנכון כי אף על פי שלא מת במחנה אשור באשר שב לארצו בבושת פנים הכוהו בניו בחרב:

למען תמחץ. למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם:

מנהו. הכנת מזון כ״‎א מלשון כלביך יהיו ניזון מדם אויביך כי ילוקק דמם בלשונו:

מנהו. ענין הכנת מזון כמו מן הוא (שמות יז):

למען תמחץ רגלך בדם, שאלה השבים מן הארץ תהרוג אתה בחרבך ותמחץ רגלך מדמם, וגם תמחץ לשון כלביך מאויבים מנהו, מצייר את המות כשר הטבחים שי"ל כלבים שהולכים אתו לאכול את ההרוגים, וימחצו הכלבים את לשונם מאויבים אשר הם מנהו, שהם מהם ומהמונם שהאויבים הם שותפים ודומים לכלבי המות, שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם, והמליצה שבארץ ישראל נפלו ע"י ה' ע"פ נס, וכשיצאו מגבול ארץ ישראל רדפו אחריהם והמיתום בחרב ובשרם השליכו לכלבים: