תְּהִלִּים ס״ו · י״ב

הרכבת - הטעם שהוא רוכב על במותימו היה כמו הבאים באש או במים, כמו מכה אביו ואמו וטעם לרויה לאויר, כי באש יבש ובמים ישטף.

הרכבת אנוש. אנחנו טרם הגלות לא היתה ממשלתם עלינו אלא ממשלתך לבד אתה הרכבת והשלטת אומות העולם לראשינו והרכבת דרך משל:

באנו באש ובמים. הצרה נמשלת לאש ולמים כי האש שורף ומכלה והמים שוטפים ואנחנו באלנו בהם בגלותינו. לא כלינו:

ותוציאנו לרויה. הוצאתנו מהם לארץ רויה שהיינו רווים דשנים בה ונקמצה למ"ד לרויה מורה על הידיעה. והיא ארץ ישראל שהיא ארץ ברכה וארץ רויה:

ותוציאנו. אבל עכ״‎ז סוף הדבר הוצאת אותנו לרויה ולא כלינו:

לרויה. לשביעה:

הרכבת אנוש לראשנו, הוא שר הסוהר שישב על ראשו וענהו ביסורים, באנו באש ובמים שהסיקו תחתיו את האש ואח"כ השליכו אותו אל המים לענותו, (וגם שאחז משל צירוף הכסף כמו שכתוב בפסוק י', ודרך הוא שאחר שמוציאים אותו מן האש נותנים אותו במים לחזקו), ותוציאנו לרויה, שיצא משם והוחזר אל מלכותו: