לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לבשו - כמו עם חלב כרים, שיהיו רבים. וקדמונינו ז"ל פירשוהו: לשון נקייה. והנכון בעיני: כי כרים כמו כר נרחב, והעד: והעמקים.
יעטפו - מגזרת המתעטף כמו ילבשו ויתרועעו מגזרת תרועה כדרך ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.
לבשו כרים. פירושו מישור וזכר המישרים והעמקים כי כבר זכר הגבעות ואמר כי הכרים הם מלאים צאן כאלו מלובשים בצאן כצמר שרועין על פני המישור והם מכסים את עין הארץ וזה מרוב התבואות ישלחו הצאן בשדות לרעות:
והעמקים יעטפו בר. והעמקים כמו כן יהיו מלובשים ומעוטפין ומכוסים מרוב התבואה. וזכר העמקים אעפ"י שזכר הגבעות ואם הגבעות שבעים כל שכן העמקים וזכרם לומר שלא יזיקם רוב המטר:
יתרועעו אף ישירו. שבולי הבר יתרועעו אף ישירו כי השבלים המלאים בנשוב בהן הרוח ישמיעו קול כאלו יתרועעו אף ישירו או הוא דרך משל וי"מ יתרועעו אף ישירו כל בני האדם עם הבהמות והחיות:
לבשו כרים הצאן. הכבשים שבצאן ילבשו בשר ושומן בעבור המרעה הטוב:
יעטפו בר. יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי:
יתרועעו. כל הבריות יריעו תרועת שמחה:
כרים. כבשים:
יעטפו. מלשון עטיפה ולבישה:
בר. תבואה כמו לשבור בר ממצרים (בראשית מב):
יתרועעו. מל׳ תרועה:
לבשו, נגד מ"ש ירעפו נאות מדבר אמר לבשו כרים הצאן, שהם מלאים צאן הרועות במדבר, ונגד מ"ש וגיל גבעות תחגורנה בישוב, אמר ועמקים עטפו בר בישוב, כל זה מן עטרת שנת טובתך יתרועעו אף ישירו, כל זה נוסח השיר על הגשם:
