תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑הָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
תלמיה - כמו: בתלם עבותו.
ויש אומרים: נחת גדודיה -הורד גדודותיה כמו: על כל ידים גדודות והם קוי' לחריש דמם הכתוב לגדודות. והטעם שירונו. ויש אומרים: מגזרת גדוד יגודנו. והטעם על הגשמים והטעם על הזרמים.
תלמיה. שב עוד לספר טובות המטר שתרוה במטר תלמי הארץ והם גבשושית הארץ:
נחת גדודיה. ותוריד המטר בגדוד הארץ והם העמקים שבין תלם לתלם והוא חפירת המחרישה:
ברביבים תמוגגנה. במטר הגדול תשוב הארץ נמוגה ולחה שהיתה יבשה קודם המטר:
צמחה תברך. ואחר כן תברך צמחה ותבא התבואה לברכה והצלחה:
תלמיה רוה. במה שתשביע תלמי השדה יהיה נחת לגדודיה הם הבריות המתהלכים בארץ:
ברביבים. ע״י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה:
תלמיה. ערוגות כמו על תלמי שדי (הושע ו):
רוה. ענין שביעה:
ברביבים. הוא המטר הדק כמו וכרביבים עלי עשב (דברים ל״ב:ב׳):
תמוגגנה. מלשון המגה והמסה:
