אֲשֶׁ֤ר שָׁנְנ֣וּ כַחֶ֣רֶב לְשׁוֹנָ֑ם דָּרְכ֥וּ חִ֝צָּ֗ם דָּבָ֥ר מָֽר׃

אשר שננו - כחץ שנון.

דרכו חצם - כבר פירשתיו בפסוק ידרוך חציו, כי הטעם דרכו קשתם בחצים. יש אומרים: כי דבר מר שב אל לשונם או פעלם זה.

שננו. חדדו לשונם כחרב להבאיש אותי בעיני המלך:

דרכו. הכינו לשונם כחץ המושם על הקשת בעת הדרכו:

דבר מר. להמית אותי בגוב אריות:

שננו. חדדו כמו חציך שנונים (לעיל מ״ה):

אשר שננו לשונם כחרב ההורגת מקרוב, וכן דרכו חצם בדבר מר (שהוא הארס שמושחים בו את החץ), שהחץ הורג למרחוק, ר"ל שדוברים עתק בפני ומלשינים עלי רעה בסתר כחץ המורה מרחוק: